אודות יד מרדכי
1936 ראשית הדרך
קבוץ יד מרדכי התחיל את דרכו במושבה נתניה בשנת 1936. שני גרעיני-עליה מתנועת השומר הצעיר בפולין וגאליציה התקבצו בנתניה וניהלו חיי קבוץ בפאתי המושבה. לקבוץ קראו “מצפה הים”, וחבריו שמנו כ 140 איש, התפרנסו מעבודות שונות באזור: עבודות בנין, קטיף בפרדסים, סלילת כבישים, עבודה במאפיות, מכבסות, משק בית ועוד’. בנוסף הקים הקבוץ ענף דייג, גידל גן ירק והניח יסודות לענף המכוורת, מפעל שימורים, לול ורפת.
במהלך השהות בנתניה, שימש הקבוץ “מגדלור” לספינות מעפילים שהגיעו לחופי ארץ ישראל. אור חלונו של בית הילדים שניצב על צוק גבוה אותת סימני אזהרה לספינות מפני כוחות ברטיים שסיירו לאורך החופים בעוד סירות הדיג של הקיבוץ מנתבות את ספינות המעפילים אל החוף.
חברי “מצפה הים” חיו בנתניה במשך שבע שנים, במהלכן קמו משפחות, נולדו ילדים ושם גם עוצבו אורחות חייו וזהותו של הקיבוץ הצעיר.
5 לדצמבר 1943
הקיבוץ עלה להתיישבות קבע בצפון הנגב על שטח אדמה שנרכש ע”י המוסדות המיישבים סמוך לכביש הראשי שבין מג’דל – אשקלון דהיום לעזה, סמוך לכפר הערבי חירביה. שמו של הקיבוץ נקרא מעתה “יד מרדכי” להנצחת שמו של מרדכי אנילביץ’ חבר תנועת “השומר הצעיר” ומפקד המרד היהודי בגיטו וארשה שנהרג כמה חודשים קודם לכן בקרב גבורה נגד הצבא הגרמני.
הקיבוץ עלה להתיישבות קבע בצפון הנגב על שטח אדמה שנרכש ע”י המוסדות המיישבים סמוך לכביש הראשי שבין מג’דל – אשקלון דהיום לעזה, סמוך לכפר הערבי חירביה. שמו של הקיבוץ נקרא מעתה “יד מרדכי” להנצחת שמו של מרדכי אנילביץ’ חבר תנועת “השומר הצעיר” ומפקד המרד היהודי בגיטו וארשה שנהרג כמה חודשים קודם לכן בקרב גבורה נגד הצבא הגרמני.
1943 -1948
בחמש שנותיו הראשונות, פיתח הקבוץ ענפי חקלאות רבים ומגוונים: פרדסים, מטעים, שדות שלחין, רפת, לול, מכוורת, בית חרושת לשימורים ועוד… כמו-כן הוקמו ענפי עזר: מסגריה, נגריה, רצעניה – בית מלאכה לייצור רתמות לסוסים, חשמליה, מוסך ומאפיה. הוקמו בתי ילדים ונבנו חדרי מגורים למבוגרים לצד האוהלים והצריפים שעדין היוו מקור עיקרי לקורת גג בקיבוץ. על גבעה במרכז הקבוץ נבנה מגדל מים שקיבל את מימיו מבאר מקומית. מהמגדל זרמו המים לכל חלקי הישוב ולשדות שסביבו.
באותה תקופה היו יחסי שכנות ורעות עם האוכלוסיה הערבית ששכנה באזור, בכפרים: בית ג’ירג’יה, דיר סניד, חירביה ובריר. הערבים לימדו את המתיישבים היהודיים את מלאכת החקלאות, בעיקר טיפול בגפנים וחברי הקבוץ סייעו לשכניהם בנושאי בריאות. נערכו מפגשים רבים ביננו לבין השכנים הערבים וכשפרצו מחלוקות וסכסוכים, הם נפתרו בד”כ בדרכי-שלום באמצעות “חאפלות” ומסיבות משותפות.
בחמש שנותיו הראשונות, פיתח הקבוץ ענפי חקלאות רבים ומגוונים: פרדסים, מטעים, שדות שלחין, רפת, לול, מכוורת, בית חרושת לשימורים ועוד… כמו-כן הוקמו ענפי עזר: מסגריה, נגריה, רצעניה – בית מלאכה לייצור רתמות לסוסים, חשמליה, מוסך ומאפיה. הוקמו בתי ילדים ונבנו חדרי מגורים למבוגרים לצד האוהלים והצריפים שעדין היוו מקור עיקרי לקורת גג בקיבוץ. על גבעה במרכז הקבוץ נבנה מגדל מים שקיבל את מימיו מבאר מקומית. מהמגדל זרמו המים לכל חלקי הישוב ולשדות שסביבו.
באותה תקופה היו יחסי שכנות ורעות עם האוכלוסיה הערבית ששכנה באזור, בכפרים: בית ג’ירג’יה, דיר סניד, חירביה ובריר. הערבים לימדו את המתיישבים היהודיים את מלאכת החקלאות, בעיקר טיפול בגפנים וחברי הקבוץ סייעו לשכניהם בנושאי בריאות. נערכו מפגשים רבים ביננו לבין השכנים הערבים וכשפרצו מחלוקות וסכסוכים, הם נפתרו בד”כ בדרכי-שלום באמצעות “חאפלות” ומסיבות משותפות.
29 בנובמבר 1947
באו”ם הוחלט על סיום המנדט הבריטי בארץ ישראל ועל חלוקת ארץ ישראל למדינה ערבית ולמדינה יהודית, נפל בגורלה של יד מרדכי להיכלל במדינה הערבית. השכנים הערביים של הקבוץ, התנגדו ל”מפת החלוקה” כפי שהתנגדו לה כל התושבים הערביים של ארץ ישראל והחלה תקופה של איבה ושנאה בין הידידים של פעם. הכבישים הפכו למוקד סכנה כאשר כל רכב יהודי הפך מטרה לצלפים ערביים, צינורות המים חובלו, שדות הוצתו והחיים בלב אוכלוסייה ערבית נעשו קשים והרי- סכנות.
רוחות מלחמה
ככל שנקפו הימים והזמן התקרב ל 14 במאי 1948 – מועד סיום המנדט הבריטי, התהדקה יותר ויותר טבעת המצור סביב הקבוץ והישוב החל מתבצר ומתחפר לקראת הפלישה הצפויה של צבאות ערב. בקיבוץ הוצבה מחלקת פלמ”ח, נאגרו כלי נשק וכל האוכלוסייה עברה אימוני נשק בהדרכת החברים ששרתו בצבא הבריטי ולוחמי הפלמ”ח.
14 במאי 1948
היה זה היום האחרון לקיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל. היישוב היהודי בארץ ישראל ידע, שעם סיום המנדט, בחצות הלילה, עלולים צבאות ערב הסדירים לפלוש לארץ, על מנת למנוע את יישום תוכנית החלוקה של עצרת האו”ם. באותו יום ה’ באייר תש”ח הכריז דוד בן גוריון על הקמת מדינת ישראל, בבית דיזנגוף שבשדרות רוטשילד 16 בתל אביב.
למחרת ההכרזה פלשו צבאותיהם של חמש מדינות ערב לארץ והחלה מלחמת העצמאות.
24 – 19 במאי 1948 – קרב הבלימה
עקב מיקומו של הקיבוץ בסמוך לכביש החוף החליט הפיקוד המצרי לכבוש את המקום כדי למנוע את ניתוק קווי האספקה של כוחותיו. התכנית המצרית הייתה לכבוש את היישוב תוך 3 שעות ומשם לנוע במהירות צפונה לעבר תל אביב. לשם כך הקצו המצרים חטיבת חי”ר סדירה בסיוע ארטילריה ומטוסים. לעומתם מנו כוחותינו 130 חברים וחברות ו- 16 לוחמי פלמ”ח, מצוידים בנשק קל – לא יותר מפלוגה. ההתקפה על הקיבוץ החלה ב-19 במאי בריכוך תותחים ולאחר שלוש שעות של קרב הצליחו המצרים לחדור אל חצר המשק. בקרב פנים אל פנים הצליחו מגיני המקום להדוף את התוקפים. בימים הבאים על אף שספגו אש ארטילרית והפצצות מטוסים הצליחו מגיני המקום להדוף הסתערויות מצריות בזו אחר זו. ב-22 למאי לאחר שהתחמושת אזלה, 26 לוחמים נהרגו ורבים נפצעו, שידרו מפקדי המקום למטה פיקוד דרום: “כוח הלוחמים יורד,אפיסת כוחות, חוששים לכפר עציון חדש. יש לפנות את המקום או להחיש עזרה. הכרח להוציא מיד את הנשים והפצועים”. לאחר מספר התקפות מצריות נוספות החליט מטה הפיקוד על נסיגה.
עקב מיקומו של הקיבוץ בסמוך לכביש החוף החליט הפיקוד המצרי לכבוש את המקום כדי למנוע את ניתוק קווי האספקה של כוחותיו. התכנית המצרית הייתה לכבוש את היישוב תוך 3 שעות ומשם לנוע במהירות צפונה לעבר תל אביב. לשם כך הקצו המצרים חטיבת חי”ר סדירה בסיוע ארטילריה ומטוסים. לעומתם מנו כוחותינו 130 חברים וחברות ו- 16 לוחמי פלמ”ח, מצוידים בנשק קל – לא יותר מפלוגה. ההתקפה על הקיבוץ החלה ב-19 במאי בריכוך תותחים ולאחר שלוש שעות של קרב הצליחו המצרים לחדור אל חצר המשק. בקרב פנים אל פנים הצליחו מגיני המקום להדוף את התוקפים. בימים הבאים על אף שספגו אש ארטילרית והפצצות מטוסים הצליחו מגיני המקום להדוף הסתערויות מצריות בזו אחר זו. ב-22 למאי לאחר שהתחמושת אזלה, 26 לוחמים נהרגו ורבים נפצעו, שידרו מפקדי המקום למטה פיקוד דרום: “כוח הלוחמים יורד,אפיסת כוחות, חוששים לכפר עציון חדש. יש לפנות את המקום או להחיש עזרה. הכרח להוציא מיד את הנשים והפצועים”. לאחר מספר התקפות מצריות נוספות החליט מטה הפיקוד על נסיגה.
24 במאי
עם דמדומי בוקר נסוגו חברי הקיבוץ לקיבוץ גברעם. בשעות הצהריים נכנס הצבא המצרי אל הקיבוץ הנטוש. במשך כחצי שנה ישב חיל מצב מצרי במקום והרס אותו עד היסוד, באותה תקופה התגוררו חברי הקיבוץ וילדיו בישובים במרכז הארץ. תרומת קרב הבלימה במשך שישה ימי קרב בלמו קומץ לוחמים עם נשק קל חטיבה מצרית סדירה ושיבשו את תכניות המטכ”ל המצרי. המצרים ספגו פגיעה מורלית, איבדו זמן יקר וכ- 400 נפגעים.עמידת הגבורה בת ששת הימים של מגיני
יד מרדכי העניקה למדינה הצעירה זמן יקר שאיפשר לצה”ל לאגור נשק, לקבל את ארבעת מטוסי הקרב הראשונים שלו מדגם מסרשמיט ובעיקר איפשרה לחטיבת “גבעתי” להתארגן ולהתבצר ולהקים קווי מגננה מגשר עד הלום מזרחה ולבלום את הצבא המצרי בדרכו צפונה לתל אביב.
5 בנובמבר 1948
במסגרת מבצע “יואב” שוחרר הקיבוץ על ידי חטיבת גבעתי ותוך זמן קצר חזרו אליו החברים שיקמו את המקום ובנו אותו מחדש. מאז ועד היום גדל הקיבוץ צמח והתפתח וגדל בו כיום כבר דור הנינים של מיסדי הקיבוץ.
צפו בסרטון העליה לקרקע
מידע
שעות פתיחה
קשר
ספר טלפונים
