בסוף שבוע זה מסתיים שיח ציבורי ער שהתקיים בשבועיים האחרונים, במפגש שיתוף ציבור ובשיחת קיבוץ וכן במקומי ובמייל חברים. בדיון אולי לא לקחו חלק חברים רבים מאוד, אך מנגד ברור שלחברים רבים ובהם בעיקר וותיקי הקיבוץ הנושא חשוב ויקר מאוד.

הדיון הזכיר את המחוייבות והאחריות של הקיבוץ לשימור מורשת מייסדיו בהנצחת סיפור  הקרב וצמיחת חבל ארץ הנגב המערבי כחלק מסיפור התקומה של מדינת ישראל. כמו כן, תיקף הדיון את עוצמת החזון של מייסדי המוזיאון ואת ראייתם הרחבה והמעשית בחיבור סיפור התקומה לסיפור השואה וכן את הצורך לגייס יכולות שיאפשרו את מימוש חזונם.

מוזיאון אינו עסק ומרבית המוזאונים בארץ ובעולם, אינם מתקיימים מתשלומי המבקרים בהם וגם לא מתמיכת הראשות המקומית. לכל המוזיאונים בעולם יש חבר נאמנים וקבוצת תורמים גדולים המגבה, תומכת וערבה לפעילותם. למוזיאון יד מרדכי אין כאלו ועל כן הוא מתקשה לגייס משאבים להתחדשות וצמיחה ועל כן גם, בעת משבר, רק הקיבוץ ערב לקיומו.

קהילת יד מרדכי הקטנה, אינה יכולה לשאת על גבה לבד מוזיאון לשואה ותקומה. מודל כזה אינו מוכר בארץ ובעולם וגם מוזיאון לוחמי הגיטאות כבר מזמן אינו קשור כלכלית בקיבוץ לוחמי הגיטאות. פעילות המוזיאון היום מתקיימת בזכות עבודה שנעשית בעמל וכישרון רב של צוות קטן מאוד ופעילותו מבוססת על תמיכות שככל שיעברו השנים ילכו והתמעטו.

הצעת יד ושם לקיבוץ יד מרדכי נולדה ממהלך שאותו יזם צוות המוזיאון לאיתור שותפים לדרך. הצעתם מבקשת להקים במקום מרכז חינוכי ייחודי שלהקמתו הם מתכוונים להשקיע כספים רבים ובמסגרתו הם מתחייבים לקחת אחריות על סיפור התקומה של הקיבוץ והאזור. הצעת ההחלטה העומדת על הפרק נועדה לאפשר להיכנס למו”מ על ניסוח הסכם מפורט.

החברים מוזמנים לקחת חלק בהצבעה.

ניתאי קרן – יו”ר המוזיאון ומזכיר הקיבוץ