זוכרת את הרגע הזה בחיי הבוגרים בו אני מחליטה לחבר את העבר שלי לרצף כרונולוגי למזכרת ומגלה שהשנים חלפו והמזכרות איתן, התמונות אינן.
וכך, לשמע סיפורי הילדות שלי, אני עוסקת בדמיון בלתי פוסק.
כל פיסת מידע הופכת לעוד חלק ויזואלי ולא מוחשי בפאזל של חיי. ברגע הזה, אני מחליטה להתחיל לתעד.
אני אוחזת במצלמה בכל הזדמנות משפחתית, אישית וקהילתית ומהר מאוד מסגלת לעצמי תחביב אהוב.
ההרמוניה שנתפסת מבעד לעדשה ושבריר השניה שהכל מתחבר בו, הוא רגע של אושר עבורי.
היום, אחרי מסע אישי דרך התמונות, אני בוחרת לשמח אנשים ולהגיש ערך ויזואלי לסיפור שלהם. אני מצלמת זיכרונות, אוצרת רגעים.