נולד בפולין – גליציה
בתרע”ד , 1914
תאריך עליה: מרץ 1948
התגורר ביד מרדכי
שרת בפלמ”ח – חטיבת הנגב
נפל בקרב
בי’ באייר תש”ח , 19/5/1948
במלחמת העצמאות
מקום נפילה: יד מרדכי
באזור השפלה הדרומית והנגב
מקום קבורה: קיבוץ יד מרדכי

קורות חיים:
נולד בשנת 1914 בטרנופול שבמזרח גליציה במשפחה אדוקה. למד ב”חדר”, בבית-מדרש ובבית-ספר עממי. בגיל 13 התמרד נגד משטר בית ההורים והצטרף לקן “השומר הצעיר”, אך נשאר קשור מאד לאמו ולא פעם ויתר למענה על טיולים והנאות אחרות בתנועתו. עבד בכריכת ספרים, ולפי גירסה אחרת כפועל דפוס.
בתקופת שירותו הסדיר בצבא הפולני נשלח לבית-ספר לקצינים, התמחה בתפעול מכונות יריה כבדות והיה בעל דרגה בצבא. אחרי שחרורו הצטרף להכשרה של תנועתו ואף שהיה מטבעו שתקן ונחבא אל הכלים, כעדות חבריו בהכשרה, פעילותו חיזקה את רוח הגימנזיסטים המפונקים לשאת בסבל חיי חלוצים שקיומם החומרי היה תלוי  בשכר עבודה שהשגתה היתה כרוכה בקשיים מרובים, וכן בגיבוש הרעיוני של החבורה. בגלל חיוניות פעולתו בהכשרה ובתנועה, עוכבה עלייתו לארץ עד שגוייס שוב לצבא הפולני לרגל מלחמת העולם השניה.

עם כניסת הרוסים לטרנופול הסתדר בעבודה במפעל דפוס גדול, הסתגל לחיים במשטר החדש, למרות שמצא בו גם פגמים, נודע כעובד מסור ומוכשר והוצע לו להשתתף בהנהלה, הוא סירב מתוך שאיפה למצוא דרך לעלות ארצה. לחברים עזר להיפטר ממדי הצבא הפולני ומהשבי ואף לצאת לריכוז החלוצים בליטא, אך הוא עצמו נשאר. במלחמה נגד הגרמנים גויס לצבא האדום ונשלח לבית-הספר לקצינים. השתתף בהרבה קרבות וגם בקרב הגדול על סטלינגרד. אחרי המלחמה נשאר לעבוד בטשקנט, ומשהותר לנתיני פולין לחזור לארצם ויתר על סיכויי עליה בדרגה בעבודה וחזר לפולין כדי להגיע סוף סוף אל חבריו שעלו ארצה. בינתים התמסר לגאולת ילדי שארית הפליטה ממנזרים וממקומות פרטיים והעברתם לבית-יתומים יהודי שהוקם באחוזה גרמנית בשלזיה ועשה גדולות בניהול המוסד ובחינוך הילדים.

בגלל עבודתו החיונית עיכב מרכז התנועה את עלייתו וכשהורשה סוף סוף לעלות ולהצטרף אל חבריו ביד מרדכי, במרץ 1948, כבר היתה הדרך משובשת ומסוכנת. בכוח רצון כביר התגבר על חולשת גופו, לבל יפגר בעבודת יציקה בבנין, ואחר-כך עבר לעבוד ברפת. צרכי ההגנה ניתקו אותו מעבודת יומו. כלוחם ותיק בעל ידע ונסיון השתדל להעניק מכישוריו לחבריו, בתפעול מכונת יריה כבדה והן בעבודות ביצורים. פעם גם השתתף בהצלחה בשיבוש התחבורה הערבית לעזה. הוא לא שמח במלאכתו זו, אולם ביצע אותה מתוך הכרה בצורכי השעה. כמומחה, היטיב להכיר במצב הנואש של המקום, אך האמין בנס של התעלות יהודית לעשות את הבלתי אפשרי.

בראשית הפלישה המצרית הצליח לפגוע במטוס של האויב, ומהעמדה שהיה בה הרבה לפגוע בחיל הרגלים המצרי שהסתער. בשעת ההפגזה הגדולה אמר לחבריו שעצמת אש כזו ידע  רק ליד סטלינגרד, אבל  שם לא ראה פלא כזה של עמידת מעטים וחסרי נשק כבד נגד רבים ומצוידים כהלכה. שעה קלה אחרי הערתו זו ביום 19.5.1948 נפגע מפגז ונפל. נקבר ביד מרדכי.

 

יהי זכרו ברוך