בין שתי גבעות
ז' בסיוון תשפ"ד | 13 ביוני 2024
עורכת ראשית: ליאור רייזל
עיצוב גרפי: דור מצאפי
צילומים: צפריר ניר
דבר העורכת - ליאור רייזל
הלחימה נמשכת בדרום ובצפון, שמונה חודשים אנשים מפונים מבתיהם והצפון מופגז והרס רב נזרע בו. לקבוץ חזרו עד כה 85% מכלל הקהילה. לאחרונה התבשרנו על מותם בשבי של ארבעה חטופים- שלושה מוותיקי ניר עוז וחבר נירים. בשבת האחרונה במבצע של הימ”מ בשיתוף פעולה עם הצבא והשב”כ חולצו משתי דירות בעזה ארבעה חטופים. במבצע נפל פקד ארנון זמורה ז”ל- מפקד צוות בימ”מ, שב 7.10 לחם עם הצוות שלו בכניסה לקבוץ ביחד עם כיתת הכוננות ובכך נמנעה כניסתם של כ 37 מחבלים לתוך הקבוץ. עם היוודע דבר מותו שונה שם המבצע ל “מבצע ארנון”.
251 ימים למלחמת “חרבות ברזל.
120 חטופים וחטופות עדיין בשבי החמאס.
בעלון הפעם: ורד בר סמך עם כתבה ותמונות באדיבות N12 על פקד ארנון זמורה ז”ל וכתבה שפורסמה בynet על הקרב בכניסה לקבוץ; אופירה גל ויעל שטאובר על הנעשה במוזיאון; ראיון שערכתי עם עידן הררי על תפקידו החדש כרכז וועדת צעירים; סמדר בקר עם הטור “יומן משא”; בפינת “יצירה מקומית” שיר שכתבה עדי כשר וצילומים שלי מתוך הליכות בוקר ליד גדר הקבוץ; קרולין כרמי בראשית עם הטור “חוטים”; נעמי ציון עם המלצות לעבור את הקיץ בשלום; משה סוקר עם עדכון על הנעשה בחוג שחמט – אליפות שער הנגב בשחמט שתתקיים לקראת סוף החודש; מילים טובות מ”מקומי” וברכות.
ביום הזכרון שחל לפני כחודש, שלח ארנון זמורה ז”ל אגרת לפקודיו ולבנות הזוג שלהם: “אני בר מזל לשרת איתכם, אתן אלה שמקריבות ותומכות בנו כשאנחנו נופלים”.
המפקד בימ”מ שהוביל את החילוץ ההרואי של 4 חטופים בשבת ה 8 ביוני, נפל בקרב מול המחבלים. הוא יובא היום למנוחות בהר הרצל אחרי שהמבצע ייקרא על שמו • הלוחם עז הנפש קפץ לעוטף ב-7 באוקטובר, והציל רבים בבארי, ביד מרדכי ובנחל עוז• “הוא ולוחמיו מכח טקילה, הלכו אל אש התופת ולחמו מעטים מול רבים” • ארנון וחבריו חיסלו כמה עשרות מחבלים בצומת יד מרדכי ובכך מנעו אסון גדול שיכול היה להתחולל בקבוץ.
משפחתו סיפרה ל-N12 על הגבורה של ארנון, שחבריו חזו אותה כבר בספר המחזור עם הגיבושים שעבר ליחידות המיוחדות.
רק אתמול נחשפה המדינה לגבורה שלו, עם הבשורה על נפילתו בקרב מול המחבלים במבצע, שהוחלט שייקרא על שמו. משפחתו מספרת ל-N12 על הלוחם האמיץ, שהוביל את פקודיו ונכנס איתם לאש פעם אחר פעם.
אלמנתו של ארנון: “בן זוג מדהים, אבא מושלם, איש אוהב ואהוב. ככה אנחנו נזכור אותו ואשמח שגם אתם” |
ארנון, מפקד ולוחם ימ”מ בן 36 ממושב שדה דוד, הניח אחריו אלמנה ושני ילדים קטנים. “ארנון האהוב שלנו יובא לקבורה ואני לא אהיה שם, אהיה הדודה ששומרת על הילדים בבית מפני דברים שאסור לראות”, מספרת יעל בורנשטיין, גיסתו של ארנון. “שמעתי שקראו למבצע הזה “מבצע ארנון”. אני עדיין לא יודעת כלום על מה שהיה שם, אבל גם בלי המבצע הזה יש כל כך הרבה סיפורים ששווים את האתוס. גיסי היה גיבור אמיתי, לוחם שהציל חיים במו ידיו פעמים רבות”.
בשירותו הסדיר שירת ארנון כלוחם בסיירת אגוז, ובשנת 2016 הצטרף לימ”מ. ארנון למד בתיכון הראל במבשרת ציון, וכבר בספר המחזור כתבו על הגיבושים הרבים שעבר ליחידות המיוחדות. בימ”מ הוא השלים קורס קצינים והפך למפקד. חבריו בימ”מ מספרים כי בשירותו לקח חלק במבצעים רבים לסיכול טרור.
מיכל זמורה, אלמנתו של ארנון ביקשה שלצד הגבורה, יזכרו את ארנון האדם הטוב שהיה: “הכול מתמלא עכשיו בתמונתו של הגיבור פקד ארנון זמורה ז”ל. אבל הרבה לפני שהוא היה לוחם וגיבור, הוא היה איש מתוק ומקסים. בן זוג מדהים, אבא מושלם, איש אוהב ואהוב. ככה אנחנו נזכור אותו ואשמח שגם אתם”.
עדות לאופיו המיוחד של ארנון נמצאת בהודעה מיוחדת ששלח ללוחמיו ביום הזיכרון האחרון לחללי צה”ל, בה בחר להודות לפקודיו על השירות לצידם: “יום הזיכרון תמיד מורכב וקשה, אך היום הוא קשה במיוחד. זיכרון החברים שנפלו עוד חד וברור ומעשיהם עוד מהדהדים ומכים גלים. כל יום מתגלים עוד ועוד פרטים על השבת הארורה ההיא ועל מה שנאלצנו להתמודד איתו”.
“היום הזה חידד לי עוד יותר כמה בר מזל אני שזכיתי ועודני זוכה לשרת לצידכם”, הוסיף ארנון ז”ל בהודעה. “אנשים מיוחדים ערכיים בעלי יכולות מופלאות ובעיקר בני אדם טובים. המדינה עומדת בפני אתגרים אדירים והיחידה ניצבת בחזית. למי שהיו דמיונות ומחשבות לגבי נחיצות הצוות, מבין ודורש אותו היום בכל מבצע. אלה אנחנו שנעמוד שם ונידרש לשיא המקצועיות והחדות. אלה אנחנו שנעמוד שם וניתן את הפתרון המבצעי. אנחנו הולכים ומתקרבים לקראת ביצוע ערכי, הכי ערכי שיש. הצוות עומד בנקודות ההכרעה ואני רוצה שתדעו שלא הייתי מבקש אף אחד אחר לידי מלבדכם. תחגגו את העצמאות, 76 שנים. אלה אתם שאפשרתם ומאפשרים אותה. אלה אתם ומשפחותיכם שמקריבים עבור הכלל”.
הרגישות של ארנון לא הסתיימה רק בדברים שכתב ללוחמיו – אלא גם בהודעה מיוחדת ששלח לבנות הזוג שלהם: “לא היינו מצליחים אפילו לקשור נעליים בלעדיכן, אתן אלה שמקריבות, שפותרות את הבעיות ושתומכות בנו כשאנחנו נופלים. אני אוהב גם אתכן”.
ארנון עבד במשך שנים כמדריך צניחה חופשית. מייק זילברג, שהכיר את ארנון ממועדון הצניחה סיפר עליו: “הוא תמיד חייך ועזר לכולם. ארנון היה קודם כל חבר, הוא היה האיש הכי אמיץ וטוב לב שהכרתי, מצחיק ולוחם בכל רמ”ח איבריו”.
משפחתו של ארנון מסרה לאחר נפילתו: “אנחנו כואבים מאוד את נפילתו של ארנון האהוב והטוב שלנו, איש משפחה עוטף, אבא מסור ועדין, בן זוג אהוב ואוהב וחבר בלתי רגיל. ארנון היה לוחם ומפקד מוערך, קשוב כל כך לחבריו ליחידה וגם לבני ובנות משפחותיהם. איש ערכים עם לב ענק אשר האמין בכל ליבו במשימת הגנת עם ישראל, אותה ביצע במסירות ובמקצועיות אדירה. על גבורתו של ארנון הצנוע והעניו שמענו בעיקר ממי שפגשו אותו ולחמו לצידו, ועוד נשמע. ארנון היה איש ספר ושיחה, ניגן בגיטרה, תכנן להתחיל ללמוד לתואר שני, אהב את החיים ואת אהוביו. הניח אחריו אישה ושני ילדים ואוהבים רבים אשר ימשיכו לשאת בליבם את האור המיוחד שהאיר”.
פורסם ב N12, באדיבות המשפחה
חודש מאי מאחורינו. עוד חודש שבו המלחמה נמשכת , ופתרון אין .
החודש האחרון כלל בתוכו את הימים הלאומיים ובהם אירועי הזיכרון ההנצחה.
מלחמה כואבת ורוויית שכול אותה אנו חווים בהווה פוגשת את אירועי העבר וביחד נקשרים זה בזה במשא זיכרון, אותו אנו נושאים כחוליה המקשרת בין ההיסטוריה הכאובה של עם ישראל בתקופת השואה, ובמלחמותיה הרבות לבין העתיד, התקווה וההתחדשות.
פתיחה של המוזיאון למבקרים
לאחר הפגיעה במוזיאון, הוא נסגר למבקרים. ונפתח מחדש במאמץ רב של כל בעלי המקצוע, לקראת אירועי הזיכרון, כל זאת במטרה לחדש את זרם הקבוצות שמבקשים לבקר במוזיאון ובאתרי המורשת בקיבוץ.
לפי שעה המוזיאון פתוח לקבוצות מודרכות בלבד: חברות, ארגונים, גמלאים, מכינות קדם צבאיות, ויחידות צבאיות.
תקוותנו, לחדש ימנו בפעילות ענפה הממשיכה את מלאכת שימור הזיכרון והמורשת.
ערב לזכרו של גבי קורן ז”ל – שנה למותו
ערב לזכרו של גבי קורן התקיים ביום ה’ 18.4.24. הערב הופק בעבודה משותפת של המשפחה עם צוות המוזיאון. האירוע התקיים באולם הכנסים ובמרכזו הוקרן הסרט “מה זה בית”? סרט אנימציה שהוקדש להנצחת סיפור הצלתו הייחודי של גבי. עוד נשאו דברים מלכה אשתו , שהקריאה דברי פרידה, אחאי בנו, שהקריא את מכתבו של אביו למסע לפולין, ויעל שטאובר, מנכ”לית המוזיאון, שהזכירה לכולנו עד כמה גבי היה כחלק מצוות המוזיאון. תמר הרצברג, אוצרת המוזיאון, סיפרה על תהליך יצירת הסרט והפקתו ואריאל טיומקין הנעימה בשירה.
הוזמנו לערב משפחה, חברים וחברי הקיבוץ.
ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה העצרת המרכזית ביד מרדכי
העצרת המרכזית לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה התקיימה ביום א’, 5 במאי 2024 בקיבוצנו. העצרת שמתקיימת למרגלות האנדרטה לזכרו של מרדכי אנילביץ’ כבר למעלה מ-60 שנה ומשלבת באופן סמלי את זיכרון השואה וההתנגדות לנאצים יחד עם הקרב ההיסטורי שהתקיים בקיבוץ מול המצרים במלחמת העצמאות, התקיימה השנה בצל אירועי השבעה באוקטובר ולראשונה מאז הטבח התקיימה עצרת ציבורית רחבה בנגב המערבי. העצרת התקיימה במעמד נשיא המדינה יצחק הרצוג, ויו”ר האופוזיציה ח״כ יאיר לפיד, ובנוסף אליהם יישאו דברים גם יו”ר קק”ל יפעת עובדיה לוסקי, מזכ”ל התנועה הקיבוצית ליאור שמחה ומנהל הקהילה של יד מרדכי עומרי פרי. את העצרת תנחה עיתונאית חדשות 13 נטעלי שם טוב, ובחלק האמנותי השתתפו בועז שרעבי, אמיר דדון, נטע ברזילי ומקהלת המועצה האזורית חוף אשקלון. פתחה את החלק העצרת אריאל טיומקין בשירתה המופלאה. בנוסף לתושבי הנגב המערבי ,לקחו חלק בעצרת גם חניכי תנועות הנוער, כוחות ההצלה והביטחון, מוזמנים ואנשי ציבור. העצרת התקיימה בכפוף להנחיות פיקוד העורף ושודרה בערוץ 13.
הקרנה של הסרט “מה זה בית”? במסגרת אנימקס זיכרון
הסרט שמספר את סיפור הצלתו של גבי קורן ז”ל, הוקרן ביום ב’, 6 במאי 2024 במסגרת אנימקס זיכרון: במת אירועי אנימציה וקומיקס על השואה וגבורת ישראל. הסרט שהופק ע”י מוזיאון יד מרדכי בבימויים של רון אילון ויובל נתן , מהווה נדבך נוסף בתהליך ההנצחה ושימור הזיכרון של שורדי השואה. הסרט מציג באופן מקצועי ומעניין את סיפורו האישי של גבי , והוא מוצג למבקרי המוזיאון כחלק מן הפעילות הלימודית.
סיור ביד מרדכי במסגרת המיזם הלאומי “בשביל הנופלים”
“בשביל הנופלים” הינו מיזם לאומי אשר נוסד על ידי משפחות שכולות, קצינים בכירים ומרכזי סיור במטרה להפגיש את המשתתפים עם סיפורה של הארץ וסיפור גבורתם של לוחמי צה”ל שנפלו למענה. יו”ר המיזם הוא האלוף במיל’ רוני נומה. המיזם השנה הוקדש לנופלי מלחמת ‘חרבות ברזל’ ותושבי העוטף. בסיור שהתקיים במוצאי יום השואה ה-6 במאי, השתתפו אלוף במיל’ אליעזר שקדי, מפקד חיל האוויר לשעבר, ואיתמר רביבו, ראש מועצה אזורית חוף אשקלון בסיור השתתפו משפחות הנופלים מן העוטף. את הסיור הנחה עומרי פרי, מנהל הקהילה ומפקד כיתת הכוננות של הקיבוץ. מסלול הסיור בקיבוץ החל במוזיאון “משואה לתקומה “, אותו הנחו נופר שימשי, מנהלת מח’ הדרכה ויעל שטאובר, מנכ”לית המוזיאון. המשכו היה בגבעת הקרב ובאנדרטת מרדכי אנילביץ’.
השתתפותנו בתערוכה “סיפורים מהבית” במוזיאון הפלמ”ח בתל אביב
עקב המצב, אתרי המורשת והמוזיאונים לאורך הגבולות אינם פועלים כסדרם – רובם סגורים לקהל וחלקם נפגעו פיזית מהפגזות. במוזיאון בית הפלמ”ח בתל אביב החליטו לתת במה לעשרה מוזיאונים שפעילותם נפגעה, ולהציג בחודשים הקרובים מתערוכותיהם תחת הכותרת:
“סיפורים מהבית”.
התערוכה נותנת הזדמנות להתרשם מחוויית החיים לאורך הגבול, מהחלוציות ומהעמידה. היא מבקשת לחלוק את הכבוד הראוי לאנשים הנושאים אותם ובמקביל – להחיות את המוזיאונים מהנגב המערבי ומהגליל העליון
בתערוכה מציגים 10 מוזיאונים ואתרי מורשת מהנגב המערבי ומגבול הצפון, שהתפנו עקב המלחמה ואינם יכולים להציג את התערוכות במקום מושבם.
בחלקנו נפלה הזכות להציג את התערוכה “בית על הגבול” שעוסקת במתח בין המושגים “בית” ו”גבול” באמצעות צילומים עכשוויים של שלושה צלמים: דנה אריאלי, משה פילברג וצפריר ניר. התערוכה מוקדשת לזכרו של אלון שמריז, בנו של אבי שמריז, איש צוות המוזיאון.
התערוכה מוצגת בין ה-14.4.24 – 30.6.24, במוזיאון הפלמ”ח. הקהל מוזמן
אירוע “משואה לתקומה: בנוי וחרב ובנוי”
במסגרת השתתפותנו בתערוכה “סיפורים מהבית” במוזיאון הפלמ”ח בתל אביב, התקיים אירוע “משואה לתקומה: בנוי וחרב ובנוי” האירוע כלל הרצאה של תמר הרצברג, אוצרת המוזיאון בנושא: הרהורים על בית דרך תערוכות חדשות ממוזיאון יד מרדכי. והקרנה חגיגית של הסרט “מה זה בית?” על סיפור חייו של גבי קורן ז”ל בהפקת מוזיאון יד מרדכי.
סדנאות בבתי הספר
בעקבות הלחימה שנמשכת בעזה, משרד החינוך אינו מאפשר לפי שעה, ביקורים של תלמידי בית הספר במוזיאון. כחלופה לכך צוות המוזיאון הכין סדנאות ללימוד בבתי הספר, תערוכות ניידות סרטונים ושימוש בעזרים הכוללים את התכנים שנלמדים במוזיאון . הסדנאות מועברות לבתי הספר יסודי ותיכון וגם לחדרי המורים, ומותאמים לקהל היעד ולצרכים של בתי הספר.
היקפי הפעילות מינואר – יוני כללו ביקורים ב17 בתי ספר והעברה של 96 סדנאות. פעילות מכובדת ששומרת על הקשר עם נתח אחד מקהלי היעד שלנו והוא בתי הספר.
כמעט חודש חלף מאז הפעם האחרונה שכתבתי, אני מוצאת שהכתיבה כאן לעיתים מאלצת אותי להפסיק לברוח. גורמת לי לשבת עם עצמי בשקט, לחשוב ולהרגיש את התחושות, ההרגשות והרגשות שעלו מאז הפעם הקודמת.
אז מהפתיחה ניתן כבר להבין שקיימת חזרה מסוימת לשגרה, אני מרגישה שהמקום בזמן אותו “תופסת ” העבודה הוא כל כך מבורך, מאפשר להיות בעשייה, בנתינה, לחדד את המחשבה, יחד עם זה בוחרת לא להתעלם מכך שאולי במקום מסוים זו גם בריחה קטנה מהמציאות מפני שבשעות היום בהן אינני עובדת אני מוצאת את עצמי חושבת על כך שאני לא עושה מספיק. לא מספיק עבור משפחות החטופים, לא מספיק עבור המשפחות השכולות, לא מספיק…
תוך כדי כתיבה עולה בי המחשבה על פרוייקט התצפיתניות בו אני שותפה כבר כמעט 5 שנים, זה גם משהו מיוחד אכתוב עליו בפעם הבאה.
ושוב, עולה בי השאלה האם יש שותפים להרגשה הזו?
האם אנחנו “נשאבים” לשגרה כי זהו מהלך החיים? כדי לברוח מהמציאות ההזויה שלנו?
האם רגשי האשם שם כי ככה אני בנויה או שזה משהו מאפיין בתקופה הזו?
הרבה שאלות שעולות וצפות להן ןתקווה ענקית שמשהו ישתנה במציאות שלנו, בהנהגת המדינה, בלבבות, בסבלנות זה כלפי זה ובקבלה זה את זה.
בתפילה לחזרת החטופים כולם במהרה והחלמתם של הפצועים.
יצירה מקומית
8:50 אנחנו צועדים יחד לביה”ס. הוא תופס בידי ומניף את זרועי אל מעל לכתפו, ממשיכים לצעוד בחיבוק. מאחור נשמע קול “אמא את אוספת אותנו מהשער, כן?” שתי נשיקות ורצה לדרכי. מתארגנת ליום עבודה משלי. עברנו שוב עם תיכון שקמה-דרכא למבנה אחר, חדש, הפעם בישוב ניצן. מתקצרת לי הנסיעה ב-15 דק’ לכל כיוון. הזמן שלי נעשה קריטי, בחודש האחרון ללימודים. 14:15 אני מתייצבת בשער, עוברים במתקן הנינג’ה, זה נעשה טקס קבוע שכזה: כמה תרגילים, קפיצות, מתח והביתה. יש שעה מנוחה, בוהים יחד ב”בראול סטאר” בטלויזיה, אני אוכלת משהו שנשאר משבת, דוחה מפגש זום מהערב לשבוע הבא. ממהרת לצאת עם לידור לכמה קניות, ממהרת לחזור. היום יום ראשון, יש שיעור יוגה, במקלט ליד הבית, בניצנים- זה נעשה העוגן שלי בחודשיים האחרונים- לא מוותרת עליו. מיד אחרי זה, נוסעת שוב לניצן, בספריה יש אירוע השקת הספר “קור ערפל זהוב” של ליאור רייזל, נפגשת שם עם כמה מיקירות הקיבוץ. ואוו למרות העומס- כ”כ שמחה שנסעתי- התרגשתי מאד, היה זה ערב תרבותי קסום. על פניו ערב קטן, פשוט, בפועל- הרחבת הלב מהצילומים ברקע, מנגינת בנות דורות, מהכישרונות הגדולים עידו מן, טולי פסי וליאור- תענוג צרוף- אל תפספסו! חוזרת הביתה, מארגנת, יחד עם תומר, מתנות לעובדי הרפת. מחר מתכנסים לפרידה מתומר… 20 שנה, כמעט מחצית החיים עד כה. למחרת, אני בסידורים למסיבת הסיום של הכיתה שלי ובין לבין כותבת הערכות לתעודה. הבריכה כבר פתוחה כאן, 3 מ’ מהבית והילדים כבר שם. מכינים תיקים וביגוד למחר, מתאמת עם אמא שלי נסיעה למדרשת בן גוריון בשדה בוקר, לראות בית. אולי הבית הבא שלנו. תומר חוזר נרגש ומרוצה מערב הפרידה שלו, שנינו עתידים לסיים ב 20/6, מתעדכנים, אני ממשיכה לכתוב הערכות לתעודה. שלישי בבוקר, שוב כמה טקסים קבועים- אני על הסנדוויצ’ים, על המים והילדים על ההתארגנות האישית, שגיב יוצא ראשון הפעם, שם לב שאנחנו מתעכבים ומתקדם. אני מלווה את לידור לשער- נפרדים בצלצול עם יגאל בשן: “רק השמים מעליי, יודעים קצת לפניי לאיזה בוקר חם לאיזה בוקר קר נתעורר מחר, רק השמים מעליי שומרים עלייך ועליי…” מתארגנת לביה”ס- זה היום הכי עמוס שלי 5 שעות רצופות, מכיתה לכיתה- מוסרת ציוני עבודות לכיתות ז’, נזכרת שאני הכי אוהבת ללמד את כיתת החינוך שלי, מזכירה לעצמי שביקשתי בשנה הבאה לחנך כיתה ג’. יורדת ליסודי, רוצה להיות עם ילדיי. לידור ילמד בכיתה ב’, אני אחנך כיתה ג’ ושגיב ילמד בכיתה ד’- מצחיק אותי, נשמע כמו מבצע לכיבוש בי”ס “צין” במדרשה. ממלאה טפסים של מעבר מהמחוז ההתיישבותי למחוז דרום, מחתימה את המנהלת. 13:45 ממהרת הביתה, אוספת את הילדים, מכינה משהו לאכול, גם לאמא שלי, נשיקה בדלת לתומר, עוד חיבוק לילדים ויוצאת לאסוף את אמא מהצומת הקרובה -נוסעות למדרשה. עושות וי על צילום ראשון שלה עם יעלים, חושבות לרגע על ביקור בקבר בן גוריון- דוחות לפעם הבאה. רואות את הבית המיועד, מודדות, מצלמות, שואלות ונותנת לעצמי עוד רגע למחשבה. מקבלת הודעה שיש מקום גם לאמא לערב טיפול במים, שנרשמתי אליו, ואוו חווינו חוויה משותפת מיוחדת במינה. 23:15 אנחנו חזרה בניצנים.
יום רביעי, הבוקר קצת אחר, לוקחת לעצמי שעתיים בבית, שגיב מקבל יום איתי, מתארגנת בנחת, מסיעה את אמא לאוטובוס בצומת הקרובה ושגיב מתלווה אליי לביה”ס. הצהריים דומה, הילדים יוצאים עם תומר למשחק כדורגל ולמפגש בחוסן ולקיבוץ, אני נשארת לסיים להקליד הערכות לתעודות הכיתות המקצועיות, ומתארגנת למסיבת הסיום של השכבה שלנו- היה ערב נעים אינטימי ושמח, בחורשת בי”ס שדה שקמים. מקבלת במתנה 2 ספרים, שהם בדיוק מה שאני צריכה: האחד של ימימה אביטל- כמה רציתי ולא התפניתי לזה עדיין והשני של נועם חורב. יש גם ספר שלישי, סיפורת. שמחה שסופסוף לא נתנו לי שובר מתנה ושהסתפקו באלו. מטלפנת לאחת האימהות להודות על המילים והבחירה הנפלאה, ורגע לפני סיום השיחה היא אומרת לי: “תוודאי בהודעות שקיבלת את השובר- ביקשתי שישלחו בסיום הערב…” אז יש גם שובר, כנראה בלתי נמנע.
חמישי הגיע, ה 6/6/24 חם. זהו יום הנישואין מס’ 10 של תומר ושלי, לא נצליח לארגן משהו היום, בודקת את התאריך העברי ומכוונת אליו, בכל זאת שולחת ברכות ומקבלת בחזרה, גם מהמשפחה. נזכרת שבבוקר החתונה שלנו ירד גשם… סוגרת עשור בבי”ס שקמה וגם בקיבוץ יד מרדכי, עברתי דירה לבד מנחל עוז בינואר 2014 והנה בפתח, כבר קיץ 2024 ואנחנו כבר ארבעה. לפניי עוד הרבה אריזות, 3 מסיבות סיום נוספות, כמה עניינים בירוקרטיים של מעבר דירה, הפעם האחריות מאד גדולה, יוצאים למסע חדש כמשפחה.
- מזגן ומזגן, ושמחירי החשמל יקפצו לך.
- לנשום עמוק, אבל לא קרוב למישהו אחר.
- דאורדורנט. חשוב ביותר, למענך ולמען האנושות כולה.
- לא להתעצבן. רק על מה שחשוב: הממשלה, המלחמה, מצב המדינה.
על בן/ בת זוגך תרחמו ותוותרו. - בריכה, מקלחת, ים, מים.
בלי הילדים, כדי שתהנו גם. - התרחקו מישראלים. וצרפתים. ותאילנדים. ואנשים חמים בכלל.
מכולם, בקיצור. - זבובים הם מכת מדינה. השלימו עם קיומם,
וטבחו בהם כמה שאפשר. - תזכרו שזיעה אמורה לקרר אותכם. לא הבנתי למה.
- גלידה.
קיץ שפוי לכולם.
משחקי הליגות השונות בשחמט לשנת 2024 הסתיימו. עקב הפינוי ושרות מילואים, מספר פעמים לא הצלחנו להופיע בהרכב מלא וזה הוריד נקודות בכל הרמות. קבוצתנו בליגה א’ סיימה במקום האחרון ובשנה הבאה תשחק בליגה ב’. ביום שישי, 21 החודש, תתקיים אליפות שער-הנגב בשחמט, בשתי רמות. כבר נרשמו, בין היתר, שני ילדים בני 10 ואני מזמין ילדים, נערים ובוגרים להשתתף בתחרות ידידותית זו.
מילים טובות
ברכות
