בסוף שנת 1968,  20 שנה אחרי מלחמת העצמאות ושנה אחרי מלחמת ששת הימים,  נפתח המוזיאון ביד מרדכי. זה היה מוזיאון ראשון ש”העז” לעסוק בשני נושאים חשובים והרואים תחת קורת גג אחת: השואה והתקומה.

המוזיאון שבמשך 56 שנותיו אירח בתוכו עשרות אלפי מבקרים, בעיקר בני נוער וחיילים, עומד עכשיו בצומת הכרעה: האם להמשיך להיות עצמאי או להפוך לשלוחה של “יד ושם” בדרום הארץ. לא מדובר על שותפות עם “יד ושם” אלא העברת המוזיאון לידי “יד ושם”  ולניהולו הבלעדי.

במשך כמה חודשים מתנהל משא ומתן עם “יד ושם” ע”י צוות שחבריו הם – הנהלת המוזיאון והנהלת הקבוץ. אחרי מספר פגישות בין נציגי שני המוזיאונים נוסח  נייר עקרונות שמצ”ב:

הנדון: הצעה לנייר עקרונות בנושא “המרכז ללימוד ולהנצחת השואה לכל המשפחה” –  יד ושם בקיבוץ יד מרדכי

1. המרכז מוקם כתוצאה מפניה של מוזאון יד מרדכי וקיבוץ יד מרדכי אל יד ושם. זאת מתוקף כוונה ליצירת קיימות אסטרטגית למוסד והבטחת קיומו לדורות הבאים.
2. “המרכז ללימוד ולהנצחת השואה לכל המשפחה” יוקם כמרכז חינוכי של יד ושם בקיבוץ יד מרדכי במקום המוזאון הקיים כיום.
3. המרכז ללימוד ולהנצחת השואה לכל המשפחה בקיבוץ יד מרדכי יעסוק בשואה ובתקומה.

השואה – זכרה ולקחה יהוו את החלק הארי במרכז. עיסוק בחינוך ובלימוד יעשה בעיקר מתוך הקשר לשואה. התקומה תעסוק בסיפור הקיבוץ וחבל הנגב המערבי עד 1949. העיסוק בתקומה יתמקד בסיפור הקמת הקיבוץ, התמודדותו במלחמת העצמאות ועד היום וכן ביישוב 11 הנקודות בחבל הנגב המערבי.

התכנים במרכז החינוכי שיוקם יקבעו על ידי יד ושם תוך היכרות מעמיקה ורגישות לצורך בסיפור התקומה של הקיבוץ וחבל הנגב המערבי.

כלל התכנים יעמדו באמות המידה של דיוק היסטורי בהתאם לאמות המידה של מכון המחקר של יד ושם.

4. “המרכז ללימוד ולהנצחת השואה לכל המשפחה” יהיה פתוח לקהל הרחב ויתמקד כמרכז במיקוד אוכלוסייה:

• קהל צעיר עד כיתה י’.
• משפחות.
• מרכז המגשר ומאפשר שילוב אוכלוסיות עם צרכים מיוחדים החל מתכנון ועד הקמה ולאורך פעולתו.

5. “המרכז ללימוד ולהנצחת השואה לכל המשפחה” של יד ושם בקיבוץ יד מרדכי יפעל כמוסד ממלכתי, זאת מתוקף היותו מרכז המייצג את יד ושם מוסד ממלכתי על כל הנגזרות המושפעות מכך. (דוגמאות לצורך המחשה: ייצוג כלל הזרמים, הקפדה על קבלת ועידוד מבקרים מכלל הזרמים, הצגת גישות מחקריות רחבות ומקיפות המשקפות המחקר העדכני ביותר. המרכז לא יפעל בשבתות ובחגי ישראל בדומה לפעילות יד ושם).
6. נדרש לבנות מודל כלכלי לשני מרחבי זמן:

• שלב הקמת המרכז. נדרש להגדיר תהליך איסוף המשאבים וחלוקת אחריות למימון.
• שלב התפעול השוטף. (מודל כלכלי, מודל אחזקה, מודל פיתוח משאבים, מודל חינוכי, מודל פיתוח חינוך ושיווק).
• לכל מודל – יש לתאם את חלקו של כל גוף ומחויבותו להצלחה.
• במסגרת התהליך יוגדר המבנה הארגוני ותקני כ”א.

7. עובדי המוזאון הנוכחי ישתלבו כעובדי יד ושם. בשלב הראשון כמובילים בשטח להקמת המרכז החינוכי. מודל ההעסקה ומדרגים יקבעו לאחר אישור נייר העקרונות ובהתאם למקובל ביד ושם.
8. המרכז החינוכי יוקם בתשתית המוזאון הקיים ובכיתות הלימוד המהוות חלק מתשתית המוזאון ו/או מרכז ההדרכה. סוגיית האחריות על “גבעת הקרב” ו”פסל אנילביץ” תידון כחלק מהדיון הכולל ותגובש לפני הגשת הצעה להנהלות הציבוריות / אספת הקיבוץ.
9. הקמת המרכז מחייבת תיאום ציפיות מכל גוף ומחויבות מלאה להצלחתו ברוח עקרונות אלו.
10. שלבים בהתקדמות:

• אישור מסמך העקרונות בהנהלה הציבורית של יד ושם ובמקביל על ידי אספת הקיבוץ.
• הקמת צוותי היגוי לגיבוש הסכם מפורט.
• אישור הסכם מפורט על ידי כלל הגופים המוסמכים עד ההנהלה הציבורית ואספת הקיבוץ.

נודה להמשך שיח לצורך ליבון וקידום אפשרות להגשת הצעת החלטה לגופים המוסמכים.

בשלב הזה הוחלט להביא את הנושא להכרעת חברי הקבוץ: האם לתת לצוותי המשא ומתן להמשיך בתהליך, או להפסיק אותו בעודו באיבו. על אף שנדמה היה שהמוזיאון שלנו לא כל כך מעניין את חברי הקבוץ, לא מעט חברים התייחסו לנושא המדובר, במיילים שפורסמו בתקשורת המקומית. כדי שהדברים החשובים שנכתבו על ידי החברים יישארו ויישמרו גם לעתיד, החלטתי לאסוף כמה מהם ולהכניסם לעלון הקבוץ. והרי הם לפניכם:

ג ד י   ר י נ ת

כחבר ותיק (אולי יחיד)  שהיה שותף להתפתחות המוזיאון מאז הקמתו באמצע שנות השישים של המאה הקודמת, תרשו לי להאריך בסיפור ההיסטוריה של המוזיאון  והתובנות  שלי לגבי העתיד !

1) “מוזיאון יד מרדכי”

תוכנן כהנצחה למערכה ביד מרדכי ובישובים מול הרצועה :כפר דרום, נירים וניצנים.

המוזיאון הוקם ע”י  יד מרדכי , והכספים נאספו ע”י הנהלה רחבה שכללה מפקדים בכירים בהגנה ובפלמ”ח (מרדוך , לסקוב  וכ”ו) בניצוחו של חברנו גרישה מרחב.

המתכנן היה האדריכל אריה שרון והוא יצר מבנה מרשים של מבצר מבטון חשוף ,שזכה לפרסים רבים על ייחודו  בארץ ובעולם.

המבנה כלל 4 חלונות ענק שצפו : לקבר האחים, לאנדרטה של מרדכי אנילביץ, לבריכת המים שהייתה במוזיאון (כולל תעלה ומפל שסימלו את הזרמת המים לנגב) וחלון אחד לכוון גבר עם (מסלול הנסיגה של יד מרדכי במערכה).

הייתה התלהבות, והתחלת בניה, ואז התברר שאזל הכסף !!!

מי שהציל את המצב הייתה “מורשת” !!! ו”הקיבוץ הארצי”

בלווי והכוונה של אבא קובנר! (הקים גם את “בית התפוצות” בת”א).

2) ”מוזיאון משואה לתקומה” !

אז נוצר הטלאי הראשון ! לתוך האולם המרכזי שהיה מוקדש למערכה ביד מרדכי הוקמה הכניסה לבונקר !

המוזיאון זכה לשבחים רבים, הרבה מבקרים, ניהול עצמי של צוות ותיקי יד מרדכי.

גרישה בן שלום היה מוכר כרטיסים וגם שוטף את הרצפה וגם מחליף מסמכים בתצוגה עם צילומי מכונת הצילום של יד מרדכי !

עברו שנים בניהול עצמי ואחזקה ברמה “כמה שאפשר” !

נושא השואה והתקומה לאט, לאט משך פחות קהל ואז ברור היה שצריך לחדש!!!

הוקמה עמותה ומנהלים שכירים, חפשו  גייסי כספים  והעניין והשליטה של  הקיבוץ ירדו כמעט לאפס. המצב חייב ערבויות של הקיבוץ , מחיקת חובות ורישומים שונים של הכנסות וההוצאות כדי לשרוד.

בשלב מסוים נכנסה לעניין “וועדת התביעות של נפגעי הנאצים”  שתומכת בהנצחת  השואה בלבד!

ואז נבראו הטלאים הנוספים במוזיאון.   מהחלונות המרשימים נשאר רק החלון לכוון קבר האחים. חדר הנצחת המחתרות ואירגוני הפרטיזנים בוטל !

הוקמו מייצגים מרשימים: הבונקר במילא 18   ורשה העתיקה ,שחזור גטו ורשה

הנצחה של תנועות הנוער בגטו (במועדון הישן), חדר הדרכה , אולם הקונגרסים ועוד…

אבל לא היה כסף לביצוע שינויים בראיה הוליסטית.

לעומת זאת כל נושא התקומה הוזנח !!!  חדר הזיכרון הוזנח, קומה של מאבק הישובים בנגב, קו המים לנגב, התיישבות 11 הנקודות בנגב  ונדמה לי שגם ההדרכות במוזיאון לא הבליטו  את נושא התקומה  .

המוזיאון היום טלאי על טלאי וכפי שהוא (לדעתי) לא יוכל לשרוד בלי שנוי כללי.

3) גבעת הפסל

גם הגבעה לא מתוחזקת כראוי !

לפני שנים רבות ישראל מידן הביא מיליונר (פורסטר ?) שרצה להשקיע בגבעה 10 מיליון שקלים ! הוא התנדף. וגם שם בוצעו טלאים.

4) השחזור

שנים רבות השחזור המדהים זכה לאחזקה מינימלית.

לפני שנים רבות הביא ישראל מידן תוכנית גרנדיוזית לשיקום השחזור והקמת מבואה מרשימה בעלות כ -7 מיליון ש”ח! גם התוכנית הזאת נמוגה כי הכסף נעלם בהונאה של מיידורף !!!

רק בעזרת “הקרן לשימור אתרים ממלחמת השחרור” (שיזם ביבי נתניהו) והקבוץ, הושלם שיקום השחזור. (בעלות של מעל 2 מליון ש”ח)

סיכום ומסקנות שלי !

אנחנו רוצים ,אבל לא יכולים לבד ! (הוכח גם בתעשיה ובמפגש)

גם אם נקבל כספים רבים ממס רכוש, צריך לשקם את המבנה ולהתאים אותו לשנים רבות.

את התצוגה במוזיאון צריך להתאים לרוח הזמן ולקהל היעד

גם מוזיאון “בית התפוצות” הפך למוזיאון מודרני שנקרא “אנו”

לא כל הכסף שמובטח מגיע ! ובזמן. 

לכן כדאי לנסות לסכם עם גוף ממסדי כמו  “יד ושם”, להביא לפרויקט את כל הכספים שמובטחים לנו עכשיו, לשמור על מעורבות שלנו ולחדש את נושא התקומה .

אני מציע שלא תבנה מבואה בשחזור , שהפסל והשיחזור  יהיו פתוחים בשבת ללא תשלום!

המוזיאון לרוב סגור וגם היום סגור בשבתות!

יד ושם יביאו את התכנון העכשווי,   הכסף הגדול   וקהל היעד ! (אנחנו לא מסוגלים)

יתכן ואפשר גם להנות משכר דירה

מקווה להמשך דיון עינייני ופורה ושיהיה בהצלחה.

א י ל ן     מ א י ר י

לנושא המוזיאון: רצוני לרענן וליידע. צודק גדי בתיאור העבר. המוזיאון הוקם בשלב ראשון *אך ורק להנצחת הקרב כאן*.  התצוגה שתוכננה בו כללה אפילו משוריין. (השרטוטים בארכיון). נושא השואה וגטו ורשה  לא נכלל בו. אלא שאז  נגמר הכסף ונעשתה פנייה למורשת עם אבא קובנר. גם קובנר עשה פתיחה למוזיאון שהחלה בקרב, חזרה לפולין וההמשך ידוע.                
כל השנים שתבעתי לחדש ולטפל בתצוגת התקומה נתקלתי באמירה: “אין לזה מימון” בניגוד לתצוגות השואה שזכו למימון מוועידת התביעות. לדעתי צריך להיות פרקטים ולא לנסות להיכנס לפרויקטים יקרים שלא נוכל לעמוד בהם (כמו למשל מבואה חדשה בשחזור). זוכרים אולי כמה שנים עברו מאז שהוחל בבניית חדר האוכל עד שהבנייה הסתיימה ? בקיצור מזדהה עם דבריו של גדי

ג ל ע ד    ב א ר י

הקמת מוזיאון יד מרדכי “משואה לתקומה” בשנות ה 60 של המאה הקודמת, היה אירוע מעורר השתאות. יכולת הובלה וביצוע של פרויקט גדול ומורכב, ששילב תכנון מבריק, גיוס משאבים רבים, הקמת בניין אדיר ומיוחד, עיצוב התערוכות והמוצגים. אין חולק על ההישג המרשים של הקמת המוזיאון ועל התכנים שהובאו ויוצגו לקיבוץ, לתנועת השומר הצעיר ולקהל הרחב.

המוזיאון מגלם זיכרון אוהד וכואב להורי מייסדי הקיבוץ ועם ישראל בכלל על קורותיהם בשואה, ובנוסף זיכרון והנצחה מכובדים לחללי הקיבוץ בקרב הגבורה המר של יד מרדכי במלחמת השחרור.

החזקת המוזיאון, כמו כל מוזיאון, כרוכה בעלויות גדולות; תחזוקת המבנה, ריענון התצוגות, עמידה בדרישות מחמירות של הרשויות, שילוב כלי תצוגה והדרכה ממוחשבים ועוד ועוד. קיבוץ יד מרדכי וצוות המוזיאון התקשו מאוד בשמירה על הריענון הדרוש ויכולת למשוך אליו את  הציבור.

לפנינו הצעה של “יד ושם” לקבל לידיהם את ניהול המוזיאון. בכוונתם להשקיע עשרות מיליוני ₪ בריענון התצוגות והנגשתן בעיקר למשפחות וילדים. אין ספק שיכולותיהם עולות בהרבה על אלה שלנו.

המהלך שעקרונותיו כבר אושרו בהנהלת “יד ושם” כולל התחייבות לייצוג הולם של מרכיבי התקומה: סיפור הקמתו של קיבוץ יד מרדכי, ההתמודדות והקרב במלחמת העצמאות. ייצוג התקומה יכלול גם את יישוב 11 הנקודות בנגב המערבי.

מצד המתנגדים למהלך, מועלים חששות שייגרעו ויופחתו מרכיבי תקומת המדינה וקרב הגבורה של מייסדי הקיבוץ במלחמת השחרור. החשש מובן ומוצדק, גם אם “על הנייר”  קיימת התחייבות של “יד ושם” לשפר גם מרכיבים אלה בתוכניות שדרוג המוזיאון. חשוב שהחלטה מושכלת תשען על עובדות, שהחשובות בהן (לדעתי) מוגשות כאן:

1. כבר תקופה ארוכה המוזיאון סגור ונעול. גם בימי חול וגם בשבתות. ניתן לבקר ולהיכנס למוזיאון רק לאחר תאום מוקדם. מבקרים מזדמנים נתקלים בדלת סגורה.
2. מרכיבי התקומה במוזיאון – קרב יד מרדכי ויישוב הנגב המערבי – ממש זניחים.
3. עיקר המבקרים הן קבוצות של תלמידי בתי ספר, וחניכי קורסים צבאיים. כמעט ואין

ביקורים של “אזרחים”.

4. המוזיאון במצבו הנוכחי “לא מעניין” את חברי הקיבוץ וילדיו, למעט בודדים.
5. הקיבוץ התקשה לעמוד בנטל הכלכלי של החזקת המוזיאון כל השנים. קושי תמידי בשדרוג התצוגות וחידושן כמתבקש ממוזיאון המתמודד לעניין את הציבור ולהביא קהל מבקרים. המשאבים והיכולות של “יד ושם” בתחום זה מרשימים.
6. צוות עובדי והנהלת המוזיאון ראויים להערכה על ההשקעה, על המחויבות ועל ההצלחה לקיים את המוזיאון ושאר אתרי ההנצחה ברמה הקיימת. הקשיים צפויים לגדול.

עד כאן נתונים. אני ממליץ לאשר את ההצעה לכניסה למשא ומתן מול “יד ושם”, עם תשומת לב מיוחדת על עצמאותנו בתפעול אתר הקרב ושאר אתרי התיירות.

החלטה המתבקשת עכשיו אינה סופית !! מדובר על החלטת כניסה למשא ומתן של הסכם מפורט, על בסיס העקרונות שהוצגו. הצעת הסכם מפורט תועבר להחלטתנו בהמשך.

י ש ר א ל    מ י ד ן

לצערי לא ניתן לי לקחת חלק בשיחה לשיתוף הציבור. וגם המזכיר מונע את הופעתי בפני חברי המזכירות.

הצעת יד ביד עם יד ושם במוזיאון משולה להקמת קולנוע לכל המשפחה רק באמצע היום בהקרנת סרטי מבוגרים.

מוזיאון בית התפוצות שהיה מיושן השקיע בתצוגות חדשות בשטח 7,000 מ”ר

400 מיליון ש”ח. אם נעשה הקבלה לשטח המוזיאון שלנו נדרשת השקעה של 60 עד 100 מיליון ש”ח.

כאשר מדובר על תקציב ש ל 20 מיליון ש”ח. אזי כמו הסיפור לפעוטים על סבתא בישלה דייסה. הפעם זה סבתא בישלה דייסה ולתקומה לא נשאר.

אם ניתאי היה מחוייב למדיניות – לתת ביטוי בעדיפות לתקומה, אזי במשך 9 חודשי המלחמה התוכניות למרכיב התקומה במוזיאון היו כבר מוכנות ועם זה היינו מגיעים למנהלת התקומה שתקציבה 19 מיליארד ₪. בשיתוף עם  קיבוצים ומועצות מהעוטף היינו כבר יוצאים לדרך.

במקום זאת בחר ניתאי לבזבז זמן יקר. לספר על סודיות שאינה במקומה על גיוס צוות של אנשים טובים ובעלי זיקה למוזיאון ,אך באף אחד מהם הציבור לא היה בוחר לועדה הכלכלית.

ניתאי איש מוכשר ואינטליגנטי וכמזכיר עשה רבות לקדם את הקהילה שלנו. וכפי שתבונת ההמונים החליטה שאיננו מתאים להיות היושב ראש של הועדה הכלכלית כך כמי שמלווה את פעילות המוזיאון מעל 40 שנה אני חושב כי טובת ניתאי, טובת המוזיאון וטובת הקיבוץ כי לאחר כ-4 שנים בתפקיד יו”ר המוזיאון בהתנדבות, יסיים ניתאי  את תפקידו.

לניתאי יכולת מדהימה בהכנת מצגות אך זה גם החיסרון שלו . בשיתוף הציבור הוצגה לציבור במשך כשלושת רבעי שעה מצגת עם עומס  מידע עצום לציבור שלא מצוי בתחום.

מעבר לכך שהמצגת ב 80 אחוז ממנה התאימה להסבר  – למה לא יד ושם.

ענף התיירות ביד מרדכי הוא יחידה אחת. שיתוף פעולה בין האתרים מביא את כלל הקהלים לביקור בקיבוץ.

רעיון הפרדה בין התקומה לשואה כפי שצבי מציג, משולה להרחבות שנעשו בקיבוצים והיום כבר ברור לכולם כי “כך לא בונים חומה” .

השנה זכינו לעצרת לשואה ולגבורה  עצרת מרשימה בעלות של מעל מיליון ₪.

מישהו חושב שיד ושם תסכים לעצרת מתחרה ?

אולי תסכים בהתנייה שזאת תהייה לכול המשפחה.

אחד מידידי היה אומר לי על דברים דומים: “אם זה לא היה הילד שלי גם אני הייתי יכול לצחוק”.

עדיין לא מאוחר לעשות שינוי כיוון וטובה שעה אחת קודם.

י ו ס י     ש ח ר

דעה על המוזיאון:

כל הקשיים התחילו כשהחלטנו לבחור ב’יד  מרדכי’ כשם הקיבוץ . לא ‘זיקים’ , לא ‘כרמיה’ , לא ‘ניר עם’ , לא ‘גבר עם’ , לא ‘מבקיעים’ – לא שום שם מחייב פחות – רק ‘יד מרדכי’ . החלטנו להיכנס אל מתחת לאלונקה כשעל האלונקה משקלו הכבד עד-אימה  של זיכרון השואה . אני לא יודע איך בדיוק נשקלו אז הדברים. ההחלטה מכל מקום  התקבלה ומאז ועד היום אנו נושאים במשא האחריות שקיבלנו על עצמנו. והוא מעיק והוא לא נוח . 

בעקבות ההחלטה באו האירועים המסנוורים – הקמת הפסל , עצרות האלפים, בניית המוזיאון ולא עמדנו בפני יוקרתם הלאומית. נרתמנו ותרמנו לקיומם ללא שאלות וברוב מרץ.  ודווקא האירוע האחד והיחיד, האירוע החשוב ביותר בביוגרפיה שלנו, האירוע שנגע פיזית  ממש בגופינו, האירוע שהתרחש ממש פה על האדמה שעליה אנו דורכים עכשיו ושתרם אולי יותר מכל לאופיינו כחברת אנשים  ל- די. אן. איי שלנו – מלחמת השחרור ביד מרדכי, האירוע הזה נדחק הצידה . אולי לא שמנו מספיק לב, אבל ברור שלא היה לו שום סיכוי כנגד עוצמתו הכבירה של זיכרון השואה . מה  היה פה בסה”כ? מלחמה קטנה במקום קטן , שישה ימים בסה”כ, כמה הרוגים – מה זה למול אירועי השואה?  מה זה ?

ובכן , מה זה? ז ה   ש ל נ ו ! זה מה שזה – שלנו , אנחנו ! אליו אנו מחוברים באופן טבעי זה חלק מגופינו ונשמותינו. אולי זה קטן אבל זה שלנו. ובעצם זה גם לא כל-כך קטן אם רק היינו מקפידים לספר את הסיפור שלנו ‘כמו שצריך’ . האחריות שלנו כלפי המדינה , כלפי עם ישראל אבל בעיקר-בעיקר כלפי עצמנו היא לספר את הסיפור שלנו . שנספר למדינה מה עשינו פה ושניתן כבוד למי שלקחו חלק באירוע הזה ושניטיב להכיר את עצמנו ומה אנו שווים ומה באמת ביכולותינו לעשות ומה לא .

באחריות הזאת אין מי שיתחלק איתנו ; באחריות לספר את סיפור השואה יש ויש , ויש טובים ומתאימים מאיתנו.

נ י ת א י    ק ר ן – יו”ר עמותת המוזיאון

בהמשך לשיח הציבורי על עתיד המוזיאון,

מוזיאון השואה והתקומה ביד מרדכי הוא לא פחות מיצירת מופת, גם רעיונית וגם ארכיטקטונית. קיומו עד היום הוא עדות לגאונות החזון והעשייה של מייסדיו, מייסדי הקיבוץ שהחליטו לשאת את שמו של מרדכי אנילביץ’ על כתפיהם וידעו לחשוב גדול ורחוק וגם להיות אנשים מעשיים בדרכם למימוש חזונם. עצם קיומו וחיוניותו של המוזיאון עד היום מעידים על כך.

מוזיאון השואה והתקומה שנועד להנציח את סיפור הקרב ואת המייסדים והנופלים ב- 48, לא יכול היה להתקיים עד היום, ללא החבירה לקיבוץ הארצי ולאבא קובנר וחיבור סיפור השואה לסיפור הקיבוץ והתקומה. חיבור זה נעשה מתוך חזון שהוא גם ערכי ורעיוני וגם כלכלי ומעשי. חיבור שהוכיח את עצמו בהנצחת סיפור הקרב והעמידה האיתנה ביד מרדכי לדורות והפיכתו לחלק מהפנתיאון הלאומי.

הצעת החיבור ליד ושם נותנת משנה תוקף ורוח גבית לשימור הסיפור, תוך מתן מענה לקושי של המוזיאון ושל הקיבוץ, גם לגייס משאבים לפיתוח, התפתחות וחידוש התצוגות וגם להביא לגידול משמעותי בזרימת המבקרים שיעברו את יד מרדכי ויחשפו לסיפור הקיבוץ מיום הקמתו ועד היום. החיבור ליד ושם נותן מענה לשימור הרלוונטיות של הסיפור דרך רלוונטיות התצוגות ורלוונטיות המבקרים הצעירים.

בשנתיים האחרונות השקיע המוזיאון לא מעט זמן וכסף בחיפוש אלטרנטיבות להבטחת את עתידו. הצעת יד ושם נולדה כתוצאה ממסע חיפוש זה והיא החלופה הרלוונטית והקונקרטית היחידה העומדת על הפרק לאישור והתקדמות. בשונה ממה שאולי הבינו חברים, לא קיימת חלופה קונקרטית אחרת להחלטה, אלא להחליט להישאר במצב הקיים וככל ויוחלט, להמשיך לתקצב חיפוש אלטרנטיבה אחרת.

כיו”ר המוזיאון אני מחויב להתפתחותו ולמימוש נכון וראוי של ייעודו – להנציח את סיפור הקיבוץ והתקומה. בהינתן שהאינטרס העיקרי של חברי הקיבוץ הינו בסיפור התקומה, הרי שהחיבור ליד ושם יכול לגבות את סיפור התקומה במשאבים אשר היום קשה לגייס ושהקיבוץ גם אינו שש להציע. הישג במהלך אסטרטגי הוא לעשותו מבעוד מועד לפני הידלדלות המשאבים והפיכת התצוגות למביישות את המקום.

העובדה שוועד ההנהלה הציבורי הרחב של יד ושם אישר את החיבור ליד מרדכי, מלמדת על האמון שיש להנהלת יד ושם בחיבור ועל התקווה שניתן לפתח במקום מרכז חינוכי, ייחודי חדשני ומשמעותי. אמון זה יוצר “שעת רצון” אותה יש לנצל כדי לגבש הסכם ברוח WIN WIN והיא מאפשרת פריצה של המוזיאון קדימה. אירועי ה- 7 באוקטובר החזירו לשיח הלאומי את המושג תקומה והם נותנים רוח גבית ליוזמה.

 לאחר אישור מסמך העקרונות שאינו מחייב, ישבו צוותים משותפים ויגבשו הסכם מפורט שיהווה את התשתית למחזור חיים חדש ומשמעותי בתולדות המוזיאון. את הרעיון – להישען על גוף גדול וחזק שיסייע בקידום החזון לא המצאנו, ממש כך וברוח זו הוקם המוזיאון בעבר ונראה שכך נכון גם לעשות היום. על בסיס הרצון שלנו מחד והערכת היכולות שלנו מאידך על חברי הקיבוץ להחליט.

צ ב י    מ י ר ב

אני רוצה לסכם כאן בתמצית את דעתי בעניין המוזיאון כפי שהבעתי בשיח הציבורי.

לדעתי יש פה שני פרוייקטים שכדאי להפריד ביניהם כי הם מייצגים תקופות וארועים שונים וגם עניין אחר שלנו, כחברי יד מרדכי.

א. העניין המקומי שלנו הוא להנציח את קרב יד מרדכי ואת הנופלים בתש”ח.

מכיוון שכיום אין לזה כמעט ביטוי במוזיאון, יש לנו עניין בבעת השחזור וסביבתה. רצוי למצוא מקור כספי (התייחסות בהמשך) ולבנות מבואה עם מצגת וידיאו וכד.

אפשר להקים בסמוך, בהקשר היסטורי, פינת זכרון לזכר ארנון מהימ”מ והקרב של 7/10.

המקום יותאם לביקורי משפחות ויהיה פתוח בשבתות וחגים.

ב.  המוזיאון עצמו מיועד לנושא השואה. נושא שהוא כלל לאומי ובליבת העשייה של יד ושם, יכול וראוי שיעבור לניהול שלהם. לנו, כקהילה אין אמצעים ואין גם ערך מוסף לתרום לכל הנושא הזה. זה שלקיבוץ קוראים על שם מפקד המרד זו תרומתנו היחידה. אני לא רואה מניעה שבמקרה כזה המקום יהיה סגור בשבתות, כי הוא אמור להפוך למרכז לימודי שואה וברור שבשבתות יהיה סגור.

ג.  מימון: מן הראוי שיד ושם ישלמו דמי שכירות על השטח והמבנה וגם על החניות. הסכומים שיתקבלו אמורים לממן את פרוייקט שחזור הקרב.

ע ו ד ד   ו ו י ס

שלום לכולם!

האמת שכמו ששמעתי את הצעת “יד ושם”  בטרם ידעתי את הבטחונות וההליכה לקראת סמליות המוזיאון וקבלת המכלול שהוא מייצג, אינטואיטיבית חשתי שצריך לקבל זאת. לאחר שקראתי את דברי ניתאי בדף מזכירות ציטוט: דף מזכירות 25 28/06/2024

הקשר עם יד ושם נוצר בעקבות יוזמה אסטרטגית של מוזיאון יד מרדכי לבחינת חלופות שיבטיחו קיימות אסטרטגית למוסד והבטחת קיומו לדורות הבאים ובו נבחן הנושא גם אל מול הצרכים והאסטרטגיה שלהם. בעקבות קשר זה, מציע יד ושם להקים על בסיס המוזיאון הקיים “מרכז חינוכי להנצחת השואה לכל המשפחה” מרכז שיעסוק גם בשואה וגם בתקומה ויהיה מחוייב להמשיך לקיים את סיפור הקיבוץ מיום היווסדו ועד היום (כולל ה- 10.7 )  וכן לספר את סיפור ההתיישבות בחבל הנגב המערבי בהקמת 11 הנקודות. “

נמחקו כל הספקות, ואיני מבין את ההיגיון בדחיית הצעה מפתה זאת.

גדי כמובן המחיש היטב בסקירה היסטורית מדוייקת ובעקבותיה מסקנתו להתקשר עם גוף שיציבותו הנחזית בוודאות גדולה – לעשרות השנים הבאות. גבוהה יותר מכל התקשרות מסחרית אחרת, התקשרות עם גוף שהערך המוסף הכלכלי וגם התודעתי שלו עשוי להיות גבוה ויציב  ,גדי בגוללו את ההיסטוריה הכלכלית של המוזיאון, המחיש את האקראיות והתלותיות חסרות הוודאות והתוחלת בהחזקה עצמית של המוזיאון –  בגרף היסטורי, העולה מעט ויורד הרבה.

חבל שאחרי כל כך הרבה שנים יש כאלה שלא מבינים את הקשר הבלתי ינותק בין השואה לתקומה ובתוכה המערכה ביד מרדכי, אשר סיפור והמחשת השואה רק מעצים אותה באלפי מונים. אני רוצה להזכיר למי ששכח, שלרבים רבים מאיתנו היו שם סבים, דודים, בני משפחה, אנשי רוח, מדע אומנות וחינוך בני עמנו ומשפחותינו, שלא זכינו להכיר ואחרים שגם בגלל רקעם שם (דבמבם לדוגמא) תרמו רבות גם לקרב במקום זה וכמעט גם אנו לא היינו נולדים אם רומל (על רקע סטלינגרד) לא היה נשבר באל עלמיין לנוכח כוחותיו השחוקים של מונטגומרי והמקום הראשון בא”י שסביר שהיה מגיע להשלים את המלאכה הינו יד מרדכי.

ד ו ד    ש נ י

ההצעה לחיבור עם יד ושם מפתה. גם מבחינה תקציבית וגם העלייה בכמות המבקרים  .

אך “אליה וקוץ בה ” . חובה לעגן בהסכם המשך ושיפור התצוגות הקשורות בקרב ובתקומה אחרת הם ידחקו לאותה הפינה עם חדר הזיכרון ועל זה “ניבכה “בדורות הבאים .

י ע ל   ו י נ מ ן

מדוע חשוב להצביע בנושא עתיד המוזיאון?

נדמה לי שיהייה נכון לאמר שכרגע , במציאות הכללית הקשה הקיימת והמאמץ המשותף לחזור ולהמשיך לפתח את חיי הקהילה שלנו – רבים אולי לא רואים בנושא זה נושא “אטרקטיבי”. לצידם יש אולי שמרגישים שאין להם מספיק מידע כדי לחוות דעה ולהצביע.

לצד זה יש גם קבוצת חברים שהנושא חשוב להם מאוד.

בהינתן שבמוקד לא עומדת השאלה הגורפת אם כן או לא לאשר את הקשר עם “יד ושם”  אלא, פנייה לאשר להמשיך ולקיים מו”מ איתם כדי לנסות ולגבש הצעה משותפת מוסכמת ורק אז- אם תתגבש הצעה כזאת- להביא אותה בפני הקיבוץ להכרעה.

השתתפות רבים בהצבעה חשובה –  כי היא תיתן רוח גבית לצוותים השונים מטעמנו (בתחום התוכן, הכלכלה וכד’) שיקיימו את המו”מ. כמובן שיש סיכוי גם שלא יצליחו בכך אבל… לפחות חשוב שניתן להם את הכח לעשות זאת. גם המתנגדים מראש יכולים להשהות כרגע את התנגדותם כדי לתת אפשרות להחליט בנושא בסופו של תהליך בצורה יותר עניינית ומושכלת.

מ ש ה    ס ו ק ר

מוזיאון יד-מרדכי – המוזיאון שלנו הוא ייחודי בכך שמציג את התהליך משואה לתקומה. הקמת המדינה, הקרב כאן ביד-מרדכי ובנגב המערבי הם גאווה של קיבוצנו. המוזיאון שלנו עושה את ההקשר בין שני המאורעות. תוכן זה יש להציג בצורה מותאמת לתקופתנו – לא רק במוצגים דוממים, אלא בפעילות הגורמת לחוויה ולהתרגשות אצל המבקר. שימת דגש על הרגש ולמידת הלקחים של התהליך משואה לתקומה. יש למוזיאון צוות איכותי, המסוגל לבנות ולהוציא אל הפועל תוכניות מושכות קהל. עלינו ללמוד לגייס משאבים וגם לחבר את חברי הקיבוץ לגאוות המוזיאון. חיבור עם מוסד יד ושם הוא חיוני ויוסיף לשדרוג פעילות המוזיאון שלנו, אך לא על חשבון סגירת המוזיאון ומסירת המבנה ליד ושם. שתוף פעולה כן, חיסול לא!

נ י ר ה    כ ל ב

תקומה ושואה הולכים יד ביד, ואין להפריד ביניהם. מכלול התיירות צריך להיות תחת כובע אחד שינהל ויתאם בין הפרטים השונים במגוון התיירות.

אין הפרדה בין היד האוחזת ברימון, לבין היד המונחת לצידי הגוף. בזכות התקומה של אנילביץ התקוממנו כאן כל השנים.! הסמל שלנו הוא פסל ומגדל יחד.

הויכוח מזכיר את הויכוח בין לוחמי האצ”י בגטו לבין לוחמי מרד  גטו וארשה ומרדכי אנילביץ”,

לכולם יש מקום.

תם ולא נשלם. עוד הרבה מילים מדוברות וכתובות יישפכו בנושא של המוזיאון. נקווה שנדע למצוא את הדרך הנכונה עם “יד ושם” או בלעדיו, שלאורה נלך בשנים הבאות.