בלילה שבין ה 18 ל 19 במאי  1948 פונו  הילדים מהקבוץ, כשהם מלווים רק ע”י המטפלות שלהם. רוב ההורים נשארו ביד מרדכי כדי להילחם בצבא המצרי שהחל במסע כיבושיו צפונה.

“קשה היה לקבוע לבו של מי כבד עליו יותר, האימהות שמסרו את ילדיהן למטפלות, או המטפלות שלקחו עליהן אחריות כה כבדה לחייהם של 92 מילדי הקבוץ.  – מה יעלה בגורלו של ילדי אם איהרג במקום זה? – חשבה בקול אחת האימהות כשמסרה את ילדה בן השנתיים למטפלת. – אני אאמץ אותו לי כבני לכל דבר – השיבה המטפלת בפשטות”.  (השמש שלא עמד דום, עמ’96).

” ישבתי בין הילדים שנמסרו להשגחתי והרהרתי כי מוטלת עלי החובה להיות אימם של חמישה תינוקות אלה. האחריות הכבדה שהוטלה על כתפי הפחידה אותי. ידעתי שאני חייבת למלא את מקום הוריהם ואולי לא רק לפרק הזמן של נסיעתנו בשיירה זו אלא לכל חייהם …” (השמש לא עמד דום עמ’ 98).

ב 7-8 באוקטובר 2023 פונתה אוכלוסיית הקבוץ אחר הטבח הנורא שנעשה בישובים הסמוכים לרצועת עזה. הפעם לא הופרדו הילדים מהוריהם. המשפחות עזבו ביחד. קודם יצאו המשפחות עם הילדים ולאחר מכן בני השכבה המבוגרת שעזבו את בתיהם בלב כבד ובחוסר רצון מוחלט. כולנו הבנו ש ה” ס ב ב, ” שונה מהסבבים הקודמים שחווינו במהלך 20 השנים האחרונות.

כמו לפני 76 שנים, גם במלחמה הנוכחית יצאנו עם מינימום ציוד וללא רכוש כלל. האמנו שכעבור כמה ימים “עת יעבור הזעם” נחזור איש, איש לביתו.

כשהגענו לבתי המלון שקלטו אותנו בסבר פנים יפות ומזמינות התחילו להרעיף עלינו מכל טוב הארץ ולמלא תוך זמן קצר את כל מחסורנו. אנשים פרטיים, מפעלים, אגודות למיניהן ובעצם כל עם ישראל, התגלו בשעתם היפה וברצונם העז לעזור למפונים שעזבו את ביתם בבהילות.

הפינוי ב 1948 היה שונה בתכלית. בשבועות הראשונים הטלטלו החברים והילדים בין מצפה הים בנתניה, קבוץ גן שמואל וקבוץ מעברות. היינו אז קהילה פצועה שאיבדה רבים מחבריה בקרבות. כ10 נשים הפכו לאלמנות ו 19 ילדים נשארו יתומים מאב.

הקבוץ שעזבנו נפגע קשות מהפגזות האויב וכל מה שנוצר ונבנה במשך 4 שנים, ירד לטמיון.

אשר לנדאו שהיה אז גזבר הקבוץ מתאר את התקופה הזאת כך: “התקופה- ימים ספורים אחרי הכרזת המדינה. המוסדות טרם הוקמו. אך כדי לפתור בעיות שהזמן יצר, הוקמה ועדה “לאוכלוסייה המפונה”, אשר שימשה כתובת לישובים המפונים. (מזכיר את מנהלת “תקומה” היום- ו.ב-ס). הועדה הוקמה ע”י לוי אשכול שהיה מנכ”ל משרד הבטחון  וטען שהמפונים זכאים להתייחסות כמו לחיילים ולכן אמורים לקבל את הציוד הדרוש להם. הועדה הייתה מורכבת מנציגי צהל, הסוכנות היהודית ואחרים אשר סיפקו מיטות, מזרנים, שמיכות, אוהלים וציוד אישי מינימלי. הם גם דאגו לתת לנו צריפים, ציוד חקלאי ואישורים לקצור שדות חיטה ודורה בכפרים ערבים נטושים”.

אבל כדי לקבל את הציוד הנדרש, צריך היה הקבוץ לנהל משאים ומתנים בעל פה ובכתב עם מוסדות ומשרדים על מנת שמה שהובטח להם אכן יקויים. כדי להמחיש את אשר התרחש מאחורי הקלעים בנושא זה, צרפתי כמה מכתבים מאותה תקופה:

1. מכתב מרענן וויץ שהיה מזכיר המחלקה להתיישבות למחלקה לעינייני הערבים – 2.6.1948: ” בהתאם להחלטת הועדה לעינייני האוכלוסייה המפונה ושיקום המשקים, הנני פונה אליך בבקשה למסור לרשות באי כח של קבוץ יד מרדכי את החפצים כדלקמן: 70 קומפלטים הכוללים: מיטה, מזרון, שמיכה וכרית, סדין, ציפה וציפית. 70 קומפלטים של הלבשה למבוגרים הכוללים: גופיה ותחתונים, חולצות עבודה וחולצות שבת, מכנסי עבודה ומכנסי שבת, מגבת, ונעליים. 30 מיטות לילדים ואריג ל113 חליפות לילדים. (האם אפשר  להשוות עם ערימות הבגדים שמילאו את קומה 2 במלון רמדה?)

2. מכתב מרענן וויץ מזכיר המחלקה להתיישבות לאדם בשם בובריצקי 7.7.1948
   “הננו מודיעים לך בזה כי הוחלט היום לאשר את העברת האוכלוסיה המפונה מיד מרדכי לעלי קאסם. הסכום שהוקצב להעברה זו, הוא כ 6000 לא”י ויחול על חשבון תקציב החרום (המוגדל) – בסעיף – סדור חברי משקים שפונו. התקציב הנ”ל מיועד בעיקר לשיכון חברי המשק במקום ובמקצת להתחלת ענפי משק כדי לעזור בפרנסת האנשים”.

3. מכתב מהועדה לעינייני האוכלוסיה המפונה למחלקה לנכסי הערבים 13.7.1948
   כידוע לכם החליטה הועדה לעינייני האוכלוסיה המפונה, לשקם באופן זמני את חברי יד מרדכי בעלי קאסם. מקרן לנפגעים הצלחנו להקציב סכום כסף המספיק לשיכון בלבד. מאחר שלדעתנו יש לתת לחברי יד מרדכי לפתח משק לשם פרנסת החברים, הננו פונים אליכם בבקשה למסור לרשותם מרכוש האויב את הכלים המפורטים להלן: טרקטור אחד – קומביין אחד – מחרשה לטרקטור – מחרשת דיסקוס – מקצרה אחת – ואם אפשר גם מכונית משא.

4. מכתב מאברהם הרצפלד – אבי ההתיישבות להנהלת בית חרושת “יכין”. 7.1948.
   גורלו המר של קבוץ יד מרדכי ידוע לכם. חברי הקבוץ המפונים הועברו בחלקם לגן שמואל ובחלקם למעברות. הפירוד הזה הכביד מאד על החברים. לפני שבועיים החליטה המחלקה להתיישבות של הסוכנות להעבירם למקום אחד – למשק עלי קאסם שעל יד רעננה. בגבול המשק הזה ישנן שתי חלקות השייכות לבית חרושת “יכין” והקבוץ רוצה לקבלן להקמת המחנה שלו. הוא יתחייב לפנות את החלקות האלה לפי דרישתכם הראשונה. הננו ממליצים מאד בפניכם על מסירת שתי החלקות האלה לקבוץ יד מרדכי ונהיה אחראים כלפיכם לקיום התחייבותו. אנו בטוחים, כי בהתחשב במצבו ובגורלו של קבוץ יד מרדכי, תיענו ברצון לבקשה זו.

5. מכתב מיד מרדכי לאפוטרופוס של רכוש הנטוש 30.7.1948
   בקשר להעברתנו למשק עלי- קאסם, הננו מבקשים לאפשר לנו לרכוש את הציוד הראשוני למען התחלת שיקום משקנו שנהרס. אנו פונים אליכם בבקשה למסור לרשותנו את הציוד הזה מרכוש האויב: להקמת צריפי משק ראשונים: 500 פחים, 5 טון ברזל, 1 טון רשת ברזל, 30 מ”ק עץ משומש. להקמת בתי מלאכה: כלים ומכונות למסגריה, נגריה, סנדלריה, רצענייה.  ציוד לחצר ושירותים: 10 כדי חלב, כלי פרזול, אוהלים משומשים, 100 כסאות, 40 שולחנות, 40 ארונות, 2 מכונות תפירה.   ציוד לבית ספר: 30 מקומות ישיבה, 2 לוחות, 1 גלובוס, 1 מיקרוסקופ, 2 שולחנות מורים.

6. מכתב מהמועצה לאספקה וייצור של ישובי העובדים העבריים בדרום, למזכירות יד מרדכי 15.8.1948
   הננו מביאים בזה לידיעתכם, כי העמדנו לרשותכם – במסגרת חלוקה מיוחדת לילדי הישובים המפונים,  את הכמויות דלהלן: 50 ק”ג סוכר, 50 קופסאות גבינה אוסטראלית, 72 קופסאות של חלב משומר, 73 קופסאות של ריבה אוסטראלית. . הכמויות הנ”ל באות כתוספת לחלוקת המצרכים הרגילה שהוזמנו בחודש יולי. נא לפנות למחלקת המכולת של המשביר המרכזי בכדי לקבל את המצרכים הנוספים.

7. מכתב מקופת חולים מחוז השרון לקבוץ יד מרדכי 22.8.1948
   את עלייתכם לנקודת התיישבותכם החדשה, לאחר שנטשתם את יישובכם הפורה והמשגשג בנגב, אנו מלווים בתפילה ובברכות נאמנות להשתרשות מהירה במקומכם החדש. תזכו להיבנות מחדש ולחיות חיי עבודה ויצירה שקטים ושלווים ויהיה ביתכם החדש – בית קבע לעד, לכם ולבניכם אחריכם.

8. מכתב ממרפאת יד מרדכי למרכז קופת חולים בתל אביב 7.9.1948
   זה כבר חודשיים נמצא קבוץ יד מרדכי במקומו החדש בעלי קאסם ע”י רעננה. במשך מספר שבועות ראשונים, חברי יד מרדכי מחוסרים כל עזרה רפואית. זה כבר שלושה שבועות שסודרה המרפאה במקום, אך עדיין סובלים אנו מחוסר תרופות וחומרי חבישה. על כן הנני פונה בבקשה לאשר את ההזמנה הראשונה על כל פרטיה ולבצע אותה מיד, למען לאפשר את התחלת עבודתי. אני מקווה כי תבינו למצבנו המיוחד.

9. שבוע ימים אחרי שחרור יד מרדכי מידי המצרים, נשלח מכתב מהקבוץ למפקח על המזונות במחוז דרום 12.11.1948
   זה כבר 4 חודשים מאז קבוצנו התרכז בעלי קאסם שעל יד רעננה. כידוע לכם היה קבוצנו מחולק עד לזמן ההוא בשני משקים: גן שמואל ומעברות. כשעברנו לעלי קאסם לא היה ברשותנו שום מלאי מזון כי המלאי שלנו נשמד ביד מרדכי. קבוצנו מונה כיום 200 מבוגרים ו 115 ילדים. כעת הננו שוב מפולגים בשני מחנות. רוב מחברינו וילדינו נמצאים ע”י רעננה וחלק מחברינו עבר ליד מרדכי שבדרום לאחר שחרור הנקודה. מצבנו המיוחד כיום מחייב אותנו לדאוג למלאי של מזון עבור שתי הנקודות ולכן הננו פונים בבקשה לעזור לנו בהכנת מלאי מזונות בפיקוח כגון: שימורי בשר, דגים, חלב, סוכר , שמן וכד’. אנו תקווה כי תבינו לבקשתנו זאת ותשיבו לנו תשובה חיובית.

ב12 בדצמבר 1949, נמסרה חוות עלי קאסם לקבוץ געש לאחר שכל אוכלוסיית יד מרדכי חזרה לקיבוצה אותו נטשה לאחר חמש יממות של קרבות קשים עם המצרים במאי 1948.

מהמכתבים ניתן ללמוד שהמדינה שרק נולדה, ניסתה בכוחותיה הדלים  לטפל בצורה משביעת רצון בישובים שפונו במהלך מלחמת העצמאות.

האם התלבטו האם לחזור ליד מרדכי ההרוסה או להיבנות מחדש במקום חלופי, על כך בעלון הבא.