בשנת 1948 היה במקום זה מקלט הרופא, אליו הובאו פצועי הקרבות עם המצרים. בריכת הדגים שאתם עומדים על ידה, הוקמה בשנת 1952.
בבריכה שטו דגי קרפיון בין צמחי מים, ממש כמו עכשיו. מערבית לבריכה נסלל מסלול מעגלי מבטון מוחלק ששימש לרכיבה על סקייטים.
במרכז הסקטוסטראדה נבנתה בריכה עגולה לשכשוך ושחיה עבור הפעוטות. גם בריכה זו, כמו בריכת הדגים, קיימת עד עצם היום הזה. האזור כולו כוסה במרבדי דשא, שיחים וספסלים.
מאחר צהריים ועד הערב, הפך מקום זה למפגש חברתי של הורים וילדיהם. ילדי חברת הילדים שיחקו כאן את משחקי הילדות של פעם: מחבואים, הקפות, מחניים, תופסת וחיידודס. סמוך לבריכה ועל המדשאות מסביב, נערכו הצגות סוף שנת הלימודים של חברת הילדים והתקיימו החתונות הראשונות של בני הקבוץ ובנותיו.
במרכז בריכת הדגים מוצב פסלו של איל ראובני בן הקיבוץ – הכוס הסדוקה. הפסל עשוי מברזל ואבן. מהכוס נובעים מים המשקים את הצמחייה הירוקה ואת דגי הזהב השטים בבריכה. הכוס המחוררת אינה מושלמת אך מהווה את מרכז החיים בבריכה ומצליחה ליצור סיפור שיש בו חיים מלאים ושלמים הנובעים מכוס אחת גם אם אינה מושלמת. אתם מוזמנים להגיע גם בשעות הערב כאשר הפסל מואר ולהקת צפרדעים יוצרת פס קול לחיים המתנהלים כאן.
פעילות ועדת מורשת:
המשימה – צלמו את כל המשפחה ליד כל אחת משתי הבריכות. העלו ושלחו את התמונה באמצעות הטופס הבא: