יוצרת בצבע ובמילה

אמנות היא נמל הבית שלי, ממנה אני יוצאת למסעות ואליה אני חוזרת, היא הדרך שלי להעביר הלאה, לגעת ולספר על מחוזות אלה באופן החוצה מגבלות של שפה ותרבות. דרך עבודתי כאמנית אני נוגעת בצבע כביטוי למחוזות הסמויים, שכמו נשכחו מדעת אך לא מלב. וביצירתי אני מבקשת להופכם למחוזות גלויים אשר מהדהדים בלב המתבונן ומזכירים.

בהיותי נוודית בין העולמות, אני יודעת שהנופים המופלאים ביותר שחוויתי, סמויים מן העין וגלויים למי שמבקש לראותם. בבואי ליצור, אני מושכת בקצה חוט שהושלך אלי מתוך סדקי התודעה, מן העולם הסמוי, על מנת להורידו לעולם הזה ו”לטוות” ממנו עבודה. מובן שבסטודיו החוט הזה עובר שינוי. העבודה בסטודיו היא התמקדות בצד הגשמי והדחוס, המנסה לתת לקצות החוטים ביטוי חומרי. במהלך השנים העבודות הולכות ונהיות חומריות יותר ויותר, ובד בבד אני מרגישה שאני מדייקת יותר, קרובה עד שוהה בסדק בעודי מערבבת, מפסלת, מציירת. הקשב מתחדד, הראייה מצטללת ויש בי יותר מקום להכיל את המראות ולהעבירם הלאה.

דרכה של ההשראה היא פרועה וחופשיה. לוקחת ניצוץ ומבעירה ממנו שלג.

אני מודה כל יום על הדרך שאני עושה, על שזכיתי בחיים מלאי יצירה הטומנים בחובם גילויים, משמעות וסיפוק עמוק. המבט החיצוני אל העולם והמבט הפנימי אל עומק הנסתר נשזרים, מתערבלים ומאפשרים חוויה של חיות עזה. ההתמסרות מלמדת  אמון וענווה.

בכל פעם שאני מצליחה לזקק בסטודיו אני מרגישה שקילפתי מעצמי עוד קליפה, וזוהי תמצית תפקידי כיוצרת.