טוראי דוד גליקסמן ז”ל

בן לאה ומשה
נולד בפולין
בכ”ג בחשוון תרע”ד , 23/11/1913
תאריך עליה: אוגוסט 1946
התגורר ביד מרדכי
שרת בפלמ”ח
נפל בקרב בהגנה על קיבוץ יד מרדכי
בי’ באייר תש”ח , 20/5/1948
במלחמת העצמאות
מקום נפילה: יד מרדכי
באזור השפלה הדרומית והנגב
מקום קבורה: קיבוץ יד מרדכי

קורות חיים:

בן לאה ומשה, נולד ביום כ”ג בחשוון תרע”ד (23.11.1913) בעיר צ’נסטוחוב, פולין. בעודו נער הפסיק את לימודיו בבית-הספר העממי כדי לעזור בפרנסת המשפחה. הוא עבד ליד אביו כפועל בבית-חרושת למנעולים, שקד להגדיל את תפוקת עבודתו ולהעלות את טיבה ובמשך הזמן הגיע לדרגת פועל ראשי ומרכז העבודה במחלקה להרכבת מנעולים.

בקן “השומר הצעיר” שאליו הצטרף, נודע בשתקנותו ובפעילותו כאחת. נטה שכם לתפקידים קשים. דויד יצא להכשרה בחלם ובלובלין ומילא בה תפקידי סדרן-עבודה וגזבר-משנה ועליו היתה מוטלת הדאגה לכלכלת 40 החברים מהכנסות עבודתם במקומות שונים. לשם כך היה עליו לחפש מקומות עבודה בשבילם, ולא פעם קרה שרק שניים מתוך הארבעים עבדו ועל כן צריך היה למצוא מקורות להלוואות.

כשהגיע תורו לעלות לארץ ויתר על זכותו מתוך הקרבה: נתן את כספו לאחד מאחיו שיעלה במקומו וכך ייפטר מהשירות בצבא הפולני. הוא עצמו גויס לצבא הפולני בראשית מלחמת-העולם השנייה. לאחר כיבוש פולין הצליח לחמוק משבי הגרמנים והמשיך לעבוד בבית-החרושת בצ’נסטוחוב. הוא המשיך בעבודתו בהיותו כלוא בגיטו הגדול, ולאחר חיסול רוב היהודים, גם בגיטו הקטן. באותו זמן היה פעיל במחתרת שבגיטו והתמחה בחפירת בונקרים ומנהרות-קשר וניסה עם חבריו במאמץ מר ועקר להתקשר עם המחתרת הסוציאליסטית הפולנית שמחוץ לגיטו ולקבל ממנה נשק ועזרה, אך הם נתקלו בהתנכרות קשוחה ואפילו ביחס בוגדני. בשעת חיסול הגיטו הקטן הצליח להימלט יחידי ובעזרת ידיד פולני מצא דרך אל היער. הפרטיזנים הפולנים סירבו לקבל יהודים לשורותיהם והוא וחברים יהודים מעטים חיו למעלה משנה בקבוצת-פרטיזנים יהודית מוקפת סכנות מצד הגרמנים ואיבה מצד הפולנים. כמו”כ היה חבר “קבוצת הנקם” באירופה. במשך כל תקופת מלחמת העולם השניה היו דוד וזיסקינד אחיו ביחד.

אחרי השחרור נפל למשכב מרוב מאמץ ותלאות, וכשהבריא יצא לרומניה. שם התמסר לשירות “הבריחה” ועזר לרבים להגיע לאיטליה כדי לעלות משם ארצה. תוך כדי כך הגיע רשיון-עלייה בשבילו, אך הוא ויתר עליו ועסק במשך  שנתיים בדרכי פולין-אוסטריה וגרמניה-איטליה בהברחת יהודים לנמלי ההעפלה, עד שבחודש אוגוסט 1946 העפיל ארצה יחד עם אחיו באניה “ווג’וד” והוחזק במחנה המעצר בעתלית, השתחרר ב-3.7.46 והצטרף לחבריו בקיבוץ יד מרדכי. למרות תשישות גופו מרוב סבל ומאמץ, נרתם מיד לעבודה והשתדל לעשות כדרכו תמיד למעלה מיכולתו, אך נשאר מתבודד ומתרחק מחבורת בני גילו, משתקע בשעות הפנאי בספר או בזיכרונות קודרים.

בחורף תש”ח, בפרוץ מלחמת-העצמאות, הציע את שירותו בתכנון החפירות והבונקרים, כמומחה ומנוסה  מהגיטו הצ’נסטוחובי, על אף שלא נתקבלה הצעתו נשא דומם בעול החובה בשמירה, בחפירה ובעמדות-תצפית. בזמן המערכה נגד המצרים נטל עליו גם את תפקידי הנופלים ועמד בתצפית ללא החלפה וללא כל תלונה, עד שביום י באייר תש”ח (20.5.1948) נפגע מכדור ונפל. דוד הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות

ביד מרדכי. בדברי הספד לזכרו נכתב בין היתר:”מה שונה מראהו ומה רב הסבל שהביעו פניו חרושי הקמטים. כי אכן חזר אלינו דוד שבע שנות סבל וניסיון של קרבות בגיטו… ביודעו את ערך הנשק היה מקפיד בשמירה על רובהו וברצינות יוצאת מהכלל התייחס לתפקיד שהוטל עליו בעמדה.”

 

יהי זכרו ברוך

התחברות לאתר
דילוג לתוכן