נולד בפולין
בכ”א בטבת תרע”ג , 31/12/1912
תאריך עליה: 1939
התגורר ביד מרדכי
שרת בפלמ”ח – חטיבת הנגב
נפל בקרב
בי”ד באייר תש”ח , 23/5/1948
במלחמת העצמאות
מקום נפילה: יד מרדכי
באזור השפלה הדרומית והנגב
מקום קבורה: קיבוץ יד מרדכי
הותיר: אשה, בן ובת
בן אברהם ורוזה. נולד ב-31.12.1912 בצ’נסטוחוב שבפולין. בהיותו תלמיד בגימנסיה הצטרף לקן “השומר הצעיר” ונודע בפשטות הליכותיו, במרצו ושקדנותו, בפיקחותו ובמסירותו לרעיון. עד מהרה התבלט כמדריך בקן המקומי ובמושבות הקיץ, אחר-כך הדריך בחבל זגלמביה, ולבסוף היה חבר בהנהגה הראשית של תנועתו ברובנו ובהמשך במרכז בוארשה.
ב-1939 עלה ארצה למחנה הראשון של קיבוצו בנתניה. בכוח הרצון התגבר על מכאובי השגרון והסתגל לעבודה פיסית קשה. בערבים ובשבתות התמסר לעבודה תרבותית בקיבוצו ולעסקנות בקרב ציבור הפועלים בנתניה. ב-1942 התגייס לצבא הבריטי ושירת בחיל-התותחנים במדבר המערבי ובאיטליה. גם בצבא התמסר לפעילות ציבורית ונבחר לנציג בארגוני העזרה ההדדית.
משחזר הביתה לקיבוצו, שהתישב בינתיים ביד-מרדכי שבשפלת החוף, הוטל עליו תפקיד המזכירות, שמילא במסירות. מכל אדם דרש ויתור על נוחיותו האישית למען הכלל הקיבוצי. תמיד עמל לטובת החברה וגיבושה. בחייו הפרטיים ובפעילות הציבורית שהייתה אופינית לו מנערותו, ציין אותו הקו של אי כניעה למכשולים ולתנאים קשים ומלחמה ללא ליאות על שינוי פני המציאות וחתירה מתמדת להשגת המטרה. אחר-כך הוטל עליו, כחבר “המרכז לגולה”, להדריך את גרעין “חירות”, של עולי מחנה ברגן-בלזן, ולעזור להם להתערות מעשית ונפשית בעבודה ובחיי הקיבוץ בארץ. נוסף לתפקידים הציבוריים הללו עבד בענף הלול. כאיש צבא ותיק לא האמין בכושר העמידה של יד-מרדכי נגד הצבא המצרי, המצויד בשפע בכל סוגי הנשק, בכל זאת תרם את חלקו להגנת הנקודה. כתותחן מאומן שירת ליד המרגמה היחידה, נדד עמה מעמדה לעמדה והכה בריכוזי האויב, וכשאזלו הפגזים הוסיף ללחום כרובאי בקו הראשון.
במכתבו ביום האחרון לרעיתו שושנה, שהוצאה מהמשק עם שני ילדיו ועם שאר האמהות והילדים, הביע את התקוה, כי “אולי חלק מחברינו עוד יצליח לראות את הנצחון ולתת יד להקמת ההריסות מחדש”. ועוד: “נקווה שנתראה, אבל אם לא – תדעי לשאת גם את זה”, וכן הודיע לבנו “שיש פה עשרות אלפי תרמילים של פגזים”. בו ביום, 23.5.1948, פרצו שריוני האויב אל הנקודה והוא נפל בעמדתו. נקבר ביד-מרדכי.
יהי זכרו ברוך
