סגן דוד דטנר ז”ל

בן פרידה ויעקב
נולד ביד מרדכי
בי”ב בתמוז תש”ז , 30/6/1947
התגורר ביד מרדכי
שרת בחיל השריון
יחידה: חט’ 401, גד’ 9
התגייס ב07.11.66
נפל בקרב
בכ’ בתמוז תשכ”ט , 6/7/1969
במלחמת ההתשה
מקום נפילה: תעלת סואץ
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: קיבוץ יד מרדכי
הותיר: הורים, אח ואחות

קורות חיים:
דוד בן יעקב ופרידה. נולד ביום י”ב בתמוז תש”ז (30.6.1947) בקיבוץ יד מרדכי. למד בבית-הספר היסודי ביד-מרדכי והמשיך את לימודיו התיכוניים במוסד החינוכי האזורי שבקיבוץ. צנוע היה בהליכותיו ואהוב על כל חבריו. הוא היה דובר הכיתה בכל פעולותיה. נסיונו וכשרונותיו במקצועות הריאליים נתגלו כבר בכיתות היסוד של בית-הספר ועל אף יחסו המסוייג למקצועות ההומניים תמיד נטל חלק בפתרון הבעיות הקשורות במשימות שקבוצתו קיבלה על עצמה. הוא גם תפס עמדה של מנהיגות בכל התפקידים שקבוצתו היתה צריכה למלא בתחום ניהול חברת-הנעורים במוסד החינוכי.

היה חבר “השומר הצעיר”, מדריך וראש ה”קן” באשקלון. באהבתו ודאגתו לחניכים היה מרבה לבקר בבתיהם, משוחח עם הוריהם ויוצא אתם לטיולים ברחבי הארץ. בלימודיו התיכוניים גילה כשרונות מיוחדים במקצועות המתמטיקה והפיסיקה ובזמנו הפנוי עבד במשק בחשמליה והתבלט בהמצאותיו בשטח זה.

בנובמבר 1966 גויס לצה”ל. בגלל גופו הצנום רצו להציב אותו לשירות בחיל הקשר אך הוא התפרץ ודרש שיעבירו אותו לחיל קרבי – ודרישתו נתקבלה. במלחמת ששת הימים היה בקורס מ”כים והשתתף בקרבות רפיח, אל-עריש, הג’יראדי – עד קנטרה. מיד לאחר גמר הקורס הועבר לתעלת סואץ ובנובמבר 1967 נשלח לקורס קצינים, אותו סיים באפריל 1968, אז חזר לתעלה, לראשונה כסגן משנה, והוטל עליו תפקיד שנדמה היה לו כי אינו קרבי מספיק. על כן “הטריד” את המפקדים לתת לו תפקיד קרבי באחד המעוזים. פקודיו קראו לו “אבא”, שכן דאג לכל צרכיהם, ישן ואכל אתם, ולא הסכים שיקראו לו המפקד. מפקדיו סיפרו עליו, שהיה מוכן לצאת למשימות הקשות ביותר עם חייליו. באפריל 1969 הוענקה לו דרגת סגן והוא מונה כסגן מפקד הפלוגה.

בתקופת שירותו בתעלה עברו עליו כל התקריות הקשות, שאירעו בחדשים אפריל – אוגוסט. תקופה זו הייתה קשה לחיילים ולמפקדים כאחד, כי המאמץ שנדרש מהם היה רב. אך דוד, מילא את כל אשר הוטל עליו בפשטות וכלאחר-יד – אך ביסודיות ובדיוק מופתי. הוא  נכנס במתכוון לתחומים לא לו ובתוך כך הסביר למפקדים האחרים כמה חשוב לעבוד עם החיילים יחדיו, כדי לשמש להם דוגמא ולעודדם. המוצבים היו נתונים לאש ארטילרית והיציאה מהבונקר היתה כרוכה בסכנת נפשות, אך דוד אץ למלא כל תפקיד וקיבל על עצמו משימות אשר לא הוטלו עליו. היו מקרים שהוא לא נזהר ולא הקפיד על שמירת חייו וכשמפקד הפלוגה גער בו על כך, היה מצטחק.


ביום כ’ בתמוז תשכ”ט (6.7.1969), נפל מפגיעת אש ארטילרית. בשעה שנפגע, עסק בטיווח אש תותחינו למטרות שבשטח האויב. למרות ההפגזה הקשה שהונחתה על המוצב, עמד גלוי וחשוף לאש האויב, כדי שהפגיעות תהיינה מדוייקות והמטרה תושג בשלמותה.
הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בקיבוץ יד-מרדכי. לאחר נפילתו יצאה לאור חוברת לזכרו בשם “דוד” ובה דברי חיילים לזכרו, מאגרותיו וכו’; כן הועלה זכרו בידיעות המועצה האיזורית של חוף אשקלון.

 

יהי זכרו ברוך

התחברות לאתר
דילוג לתוכן