הנוקטה

אתם נמצאים ליד מבנה המכונה – נוקטה.
נוקטה פרושה – נקודה או נקודה מרכזית; וגם נקודת משמר: תחנת נוטרים, או תחנת משטרה.

השם היה מקובל בתקופת השלטון הטורקי ועבר לשימוש גם בתקופת המנדט הבריטי. גם השלטונות של מדינות ערב בסביבות ארץ ישראל השתמשו במושג נוקטה. פריצת המרד הערבי בשנת 1936 וחוסר היכולת של השלטון הבריטי לספק ביטחון ולאבטח את חייהם ושלומם של היישובים העבריים, הביא את שלטונות המנדט למסקנה שיש להקים מערך הגנתי שיבוא מקרב התושבים היהודים. במרכז המערך ההגנתי ניצבה הנוקטה – בתוכה נשמר הנשק שהיה ברשות הישוב. התנאי של המשטרה הבריטית למסירת נשק הגנתי היה בניית מבנה מאבן עם חלונות מסורגים ודלת פלדה. זה היה (כנראה) מבנה האבן הראשון שהוקם.  רק אלה שעברו אימון מיוחד של המשטרה הבריטית ובסיומו נקראו נוטרים, היו רשאים לשאת נשק שאוכסן בנוקטה. הם היו למעשה שוטרים שקיבלו שכר קבוע. הצורך בנגישות מהירה מכל שטחי היישובים לנשק, הכתיב את מיקום הנוקטות – במרכזי היישובים. הנוקטה ביד מרדכי מוקמה כמאה מטרים מחדר האוכל וכמה עשרות מטרים מבתי המגורים של החברים.

תיאור המבנה

מבנה הנוקטה בקיבוץ יד מרדכי דומה במידותיו למידות הסטנדרטיות של הנוקטות ברחבי הארץ.

מידות הפנים: 3.00 מטר * 3.25 מטר. למבנה שלושה חלונות גדולים יחסית בכל אחד משלושת הקירות ועליהם סורגי ברזל. גובה החלונות: 60 ס”מ. רוחבם – 80 ס”מ. בקיר הרביעי – דלת מתכת. הגג, כמו בכל מבני הנוקטות בארץ היה עשוי רעפי חרס שיפועיים. בתוך הנוקטה היה מתקן מעמד לרובים. כמו כן כללה התחנה מחברת יומן פעילות ונוכחות, נשק, שלעיתים כלל גם אקדח רקטות, תחמושת לרובים, כלי ניקוי לנשק, מיטה צבאית מתקפלת, שולחן וכדומה.

עוד בטרם סיום המנדט הבריטי ופריצת מלחמת העצמאות, שמשו הנוקטות בחלק מהיישובים גם כתחנות קשר. האלחוטן או האלחוטנית של הקיבוץ שקיבלו הכשרה מיוחדת בקורס אלחוטנות של ההגנה, היו מנהלים תקשורת יומיומית עם תחנות אחרות. הקשר התנהל באמצעות מכשיר קשר מזוודה, מכשיר הליוגרף (שפעל באמצעות קרני השמש) לאיתות ביום ופנס איתות בלילה. הקשר היה בסגנון המורס.

ליד הנוקטה היה מקלט המטה שנפגע קשה בהפגזה ביום השלישי של הקרבות. הבור שנפער עם קריסתו של המקלט, שימש כקבר האחים הארעי של החללים שנפלו במהלך הקרב. בדצמבר 1948, כחודש אחרי שחרור הקבוץ מידי המצרים, הועברו גופות החללים
למנוחת עולמים בבית הקברות שנכרה על הגבעה, שלימים תיקרא גבעת המוזיאון.

התחברות לאתר
דילוג לתוכן